|
 ''על החוף טיילנו יחפים
בנינו לב גדול מכל מיני צדפים
אמרת - תראה איך הים גועש
זה תלויי איך את רואה, כי בעיני הוא שר לנו שיר אהבה...'' |
אנשים שמכירים את ילדת ירח חושבים שהם יודעים עליה
הכל,אבל בעצם,הם לא יודעים שום דבר
למעשה, אף אחד לא מכיר את ילדת הירח כפי שהיא
באמת...
ילדת ירח נולדה בשנת 85' השנויה במחלוקת
אחד הדברים שמחזיקים אותה בחיים זה מוסיקה
היא תעשה הכל למען החברים והמשפחה שלה
ואכפת לה מכולם, חוץ מעצמה...
"כשתלכי אני אשים
את השיר הכי עצוב בעולם
ואקרא למותי שיבוא במהרה
ואשנא את האיש שיבוא ויאמר לי
שזה יעבור ושזה לא נורא
השמש תחסוך מראשי את קרניה
ציפורים יסרבו לזייף את שירן
בכל עץ שאגע יהפוך לשלכת
הפרחים יקמלו לשקיעה אדומה
אני ארכיב משקפיים כהות ושחורות
לא אכיר את העיר שידעתי זמן רב
ארקום לך שבילים של דמעות לרגלייך
והלב שוב יזכיר לי איך שהוא נעזב
ובלילות אני אחלום
שאני לוקח את ידייך
ואומר לך טעיתי, ומבקש ממך סליחה
ואת סולחת ואת מחייכת
ואומרת אני אוהבת אותך
ואז אנחנו פורשים את כנפינו
כמו מלאכים לבנים ויפים
ויוצאים לטייל על שביל החלב
בלילה מלא כוכבים
אבל האבירים לקחו כבר
את כל הנסיכות
ודהרו אל עוד אופק מתוק
הסופים הטובים נשארו בספרים
אגדות נשארו אגדות
ואם תראי פעם קבר שעליו חרוט
"אני מתגעגע", תדעי שזה אני
ושהפסקתי לבכות"
בגיל 15 ככה, כבר לא כל כך אהבתי את השעון הזה, שנאתי להתעורר.
שנאתי כל דבר בעולם אליו הייתי מתעורר. שנאתי את הריח המגעיל
של הסגריות בבית, החנק הזה גמר אותי. ואפילו שהיו לי המון
חברים, הרגשתי הכי בודד בעולם, שנאתי את הבית ספר, וכל מה
שבתוכו, שנאתי את החיים
|
אבל בלילה הזה, משהו בירח היה שונה. האיש התמקד בכתמים הכהים
שעליו, לרגע היה נדמה לו שמשהו זז שם, אבל הוא לא היה בטוח.
|
"תהרגי אותי"
"טוב. בעצם לא. אני מעדיפה למות לבד". לא נראה לי שהוא הבין
שהתכוונתי שאני באמת רוצה למות. שאני הולכת לעשות את זה. אחרי
זה לא דיברנו. הוא הסתכל עליי בפרצוף הזה שלו, פרצוף של
מה-לעזאזל-את-רוצה-ממני?, אני יודעת שהוא לא מבין את זה. הוא
גם לא מנסה
|
ואני נשברת, ואז אני רואה אותו. ואני בוכה. והוא מרגיע אותי,
נותן לי נשיקה, ואומר לי אל תבכי, אני לא אוהב לראות אותך
בוכה. את יודעת שזה לא שווה את זה. אבל אתה שווה הכל.
|
אילו
הייתי רוצה
הייתי מנסה להבין את הגיון העולם
הייתי מנסה להבין מהי באמת אהבה
הייתי מנסה להבין למה בכלל אני חי
|
פרפרים עפים שוב אל החופש
פסנתר מנגן שירים של אהבה
|
ואני כאן, אני לא שם
מרוחקת מכולם
תמיד איתם,תמיד לבד
|
זה לא גשם. זה
דמעות
זה טוב, תוציאי, תמשיכי
לבכות.
|
קולו העדין והמרגיע יבקע מצידו השני של הקו, והוא ישאל 'הערתי
אותך?' ואני אגיד לו שלא, שגם ככה לא ממש ישנתי, ואנחנו נדבר
עד הבוקר, תוך שאני נלחמת בעייפות שלא תנצח אותי
|
לבד זה לבד. וכולם זה לבד. ורע זה רע. וגם טוב הוא רע. אבל גם
זה נעלם. ובכי זה בכי. וחיוך זה בכי. הבכי גם הוא נעלם, אנשים
לא רואים אותו. מי כמוני יודעת לבכות מבפנים.
|
|
|
אני לא מוכן
לאכול צדפות.
אני רוצה את
האוכל שלי מת -
לא חולה, לא
פצוע - מת.
וודי אלן |
|
