|
 36622016
ילדת שמש.
בלה בלה...
בין השאר משרבטת משיעמום טוטאלי...
אין לי כוח לבלבולי מוח....
:)
פשוט הלכתי. הייתי אני, עם עצמי, לבד. לא בודדה, רק מבודדת,
מרוחקת.
הפעם לא היה לאן לברוח. בלי הסחות דעת כתירוץ מילוט מעצמי. זה
היה ערב סתווי, השעה הייתה תשע בקירוב.
היה קר, רכסתי את מעילי, וסידרתי את הצעיף
|
השעון מצלצל, תריסר פעמים, ובכל פעם אני חש יותר ויותר את
השינוי בגופי כמו בנשמתי.
הכאב ההולם הזה שנמשך תריסר צלצולים ולאט לאט ההכרה משתנה, לא
נעלמת פשוט משתנה.
עוד שש שעות להחזיק מעמד, יפציע השחר, אור הבוקר ישחרר אותי
מכבלי.
|
Mr. Despair was so lonely,
When he lost his wife,
Hope" was her name, she was lovely,"
|
הכל מהר, הכל חדש.
נוסעים ב-160 קמ"ש.
|
משפחות הרוסות, בתים קרועים,
|
גם ירוק וגם תוסס/ בתוכה הוא יתמוסס
הקפצה אחת ושתיים/ והראש כבר בשמיים
|
כאילו מישהו פילח לי את הנשמה עם חץ. כאילו מישהו שיפד אותי.
ולא הפסקתי לבכות. בכיתי לכולם. לחברים להורים, לחתולה ולדובי.
|
כי תמימות יקירי- אי אפשר להחזיר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
יום כיפור? לא
מכיר. אה רגע,
הזה של עמוס
גיתאי?
מתוך שיחה בבית
קפה תל אביבי
פסאודו בוהמייני |
|
