|
"אדון כמעט אהב את הגברת כבר
כמעט אמר לה זאת אבל הוא לא אמר
עכשיו כבר באמת היה קצת מאוחר
הרבה אתמול, מעט מאוד מחר"
אנשים קטנים קטנים בתוך אולם ענק
עיניים קטנות קטנות מסתובבות בתוך חוריהן
נשימות חלשות חלשות הופכות איטיות יותר
צחוק טיפשי טיפשי מהדהד עדיין באוזן.
המונית נעצרה מול מועדון המוני במרכז ת"א.
בחוץ חיכו מעיין גאיה ומיכל וחיבקו אותי בהתרגשות כאלו לא
התראינו בבי"ס."מזל טוב נויושקה!-מעיין כרכה את זרועה
סביבי-היום את הולכת להנות כמו שבחיים לא נהנית..!"
חייכתי אליה בצביעות.
משום מה אני מפקפקת בכך.
|
אני פוחדת להתמודד עם מציאות מאכזבת,לכן אני בורחת לחלומות
מתוקים.
זה אירוני,כי אחר כך אני מאוכזבת מזה שיש לי הרבה חלומות ומעט
מציאות.
|
אני לא כמו כל הבנות האלו
שותות הדיאט קולה האלו
סופרות הקלוריות
|
ולכן,
אני מרשה לה לצאת החוצה מדי פעם, לפלרטט, להשתטות,
להתחרמן ולהטריף
ועמוק בפנים, כל כך מחכה שכבר לא אזדקק לה יותר.
|
|
|
"פעמיים כי
טוב!"
אלוהים, ביום
שלישי |
|
