"...דמיינו לעצמכם, שאתם צועדים ברגליים יחפות על
החולות הרכים והלוהטים של הוואי. מסביבכם מזג האוויר
חמים ונעים, ממש טרופי. השעה שעת הדמדומים היפה והים
גועש ורועש.
אתם הולכים לכיוון הים בצעדים איטיים. כל צעד מקרב
אתכם אל הלא נודע.
אתם מגיעים לחול הקשה, הרטוב, זה שלפני הים.
אתם פוסעים עוד כמה פסיעות, במין שלווה מדודה, עד
שאתם מרגישים קור - הגעתם לים.
אתם נכנסים לתוך הים, גם כן בצעדים. ככל שאתם נכנסים
עמוק יותר, הצעדים נעשים איטיים וכבדים יותר ויותר.
המים מכסים כבר את כל-כולכם וכבר קשה לכם ללכת.
אתם מתחילים לשחות אל העומק. שוחים ושוחים אל
הלא-נודע מבלי להביט לאחור. מבלי להשאיר עקבות. מבלי
לחשוב על העבר, אלא רק על מה שהעתיד צופן לכם ממש
מעבר לפינה..."

They call her   'Butterfly Girl'   because she
can make people fly

אנטרטיקה כשהוא מסתכל עליי אני מרגישה שנתפסתי. גם אם לא עשיתי שום דבר.

אשליה של גשם לפני שהלכת הייתי בטוח בוכה. אבל היום? היום אני חזקה, מחושלת. מרגישה כמו פיסת ברזל, או אולי איזו גרוטאה...

הצגת יחיד זהו, ההצגה נגמרה. המסך כבר ירד, הצופים כבר מחאו כפיים לשחקנים הנפלאים וקמו מכסאותיהם לכיוון היציאה.