|
ילידת 86 (אבל בטוחה שהיא שייכת לעשור של 69-79).
שואפת להשתלט על העולם.
"Me, my thoughts are flower strewn
ocean storm, bayberry moon
I have got to leave to find my way
Watch the road and memorize
this life that pass before my eyes
Nothing is going my way"
(r.e.m - find the river)
תכבי את האור בבקשה" הוא לחש.
התחלתי לדמיין איש נמוך קומה שרץ לכיוון רכבת דוהרת.
קורה לכם לפעמים שאתם מסובבים את הראש מהר מדי ורואים עיגולים
ורודים ואז מנערים את הראש והעיגולים נעלמים?
|
בתוך הזרועות שלו הרגשתי שכל הבעיות שלי כבר לא מעניינות. גם
לא כשראיתי את אבא שוכב עם המזכירה שלו וגם לא שאמא צעקה עליי
לעוף מהבית שלה.
|
האם חיוכה חסר הבושה
עוד יישאר
כשייגזלו ממנה את
תמימותה המדממת,
האם ירגישו את כאבה המשתק?
|
תנו לי לפרוק את העול
ולהוריד את האטמים מאוזניכם.
|
מנסה להמשיך לחיות
כאשר דעתי נטרפה עליי
|
רסיסים של חלום
שברים של ציפיות
זה כל מה שנשאר
|
רואה את השם שלך בצג של הפלאפון מהבהב
ולי עוברות בראש מחשבות
איך אני שורטת את גבך ואתה מתפתל מהנאה
וכשאתה צועק את השם שלי וגונח מכאבים
|
רוצה לנעוץ בך אלפי מחטים
ולהתמוסס מכל רעידה
|
האביב הזה
מלא בגשמים
כמו הרגש שלי
שמסרב ללבלב
|
שכולכם לא תבינו מאיפה זה נחת עליכם
ולא תוכלו לגלגל בלשונכם את המילה אהבה.
כשלבנות לא יישאר עוד פיסת בד על גופן
איתן גם ייחרבו הדמיון והתשוקה.
|
אל תשנאי אותי
שאלך לפנייך בלי להביט
ואל תבושי
אם אעביר את את עיניי על גופך
ולא על עינייך
|
אשתמש בדמעותיי
שהחיבוק יימשך
|
וכשאני שומעת את אמא בוכה, נוזלות לי דמעות כמו עשרות נהרות
שפורצות סכרים אחרי הגשם הראשון של החורף.
|
מכתב אלייך במלוא שנתיים למותך.
24.10.2003
|
לקום בבוקר, לשטוף פנים,
הבגדים העליונים במדף, העיפרון השחור, והחוצה.
השיגרה מייאשת.
|
רק עוד נגיעה אחת
לא צריכה את הרגשות שלך מעורבים
|
ואיך מול העיניים שלי... העיניים העייפות שרוצות את החיבוק
בדיוק עכשיו ממך...
מול העיניים שלי, העיניים שלך מביטות בזוג אחר.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אותו מקרר וגישה
כל כך שונה! |
|
