|
כבר ב05.30- עמדה ריבקי בתפילה שבינה לבין בוראה בעבור הבוקר
החדש אשר העניק לה. אחר-כך מזגה לעצמה קפה רענן וניגשה
לחדר-השינה האפל, להעיר את
אבריימל בעלה.
|
שבעה ימים שכבה חדוה עירומה, שבויה בידי הצירים-האנסים, אשר
קרעו את אבריה. שדיה התפתלו אל מדרון כרסה שתפחה מגעגועים אל
דויד. כבולה היתה באזיקי הזיות.
|
בערבים האלה, בהם יצא הפרופסור למדוד חריכות של קרניים, עקב
אחריו, מחלון חדרו, חיים הבן של מנוחה התופרת ושלמה שעסק בנשך.
|
הוא לא שמע את בכי געגועי אליו, ולא היה לידי לנגב זיעתי החמה,
המתרגשת אל מגעו.
|
|
|
אני עולה כמו
השמש, היושבת
מעליך, ורושמת
בקרניה את יומך.
אני קרובה כמו
הגשם, על ראשך
ועל פניך, והמים
שבפיך לטעמך.
איזה שיר.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני מאבדת
כל שריד לציניות
בדקה לשתיים
בלילה |
|
