|
יש לנו בית קפה מיוחד, שרק סופרים נכנסים אליו.
|
דיברנו שעות, נפרדנו לדקות והזדיינו שניות (באשמתי, אני מודה).
תכננו הכל, שני ילדים שנלמד אותם לשחק מונופול בגיל שלוש (הם
חייבים לדעת איך לעשות כסף). ועכשיו הכל נגמר.
כמה אפשר לחכות? החום. הקור. הגשם. העלים של הסתיו שמלכלכים לי
את הבגדים. המבטים של האנשי
|
ראש הממשלה לא יכול להסכים יותר עם המצב, שיש השתלטות מזרחית
בארץ. הוא טען שהם מתרבים ומתרבים והאשכנזים נשארים מיעוט קטן.
כשהוא מציץ מחלון משרדו, הוא רוצה לראות פרצופים בלונדיניים.
|
|
|
לא תופס כלום
לא תופס
לא תופס
לא תופס כלום
את נוגעת
לא נוגעת...
שלמה נור, בעוד
שיר לא ברור,
לאהובתו הנצחית
לינורי. |
|
