|
נעמדתי יחד עם כולם על דופן הגדר הירוקה ולא רציתי להישען
עליה. יעל המדריכה סיפרה לנו שלכאן הביאו יהודים, הפשיטו אותם
מבגדיהם, הכריחו אותם לחפור את בורם, השכיבו אותם כמה שכבות של
גופות חיות, רזות וערומות
|
האמת היא שאני לא בדיוק אלוהים. אתם מבינים, המילה אלוהים
,למקרה שלא שמתם לב, היא בלשון רבים, זה ככה משום שאין אלוהים
אחד. יש שבעה, לכל אל יש עולם משלו לשלוט עליו והוא עושה את זה
בשיתוף המלאכים שלו והשטן שלו, שהוא גם סוג של מלאך.
|
העיניין הוא שאני לא יודע מה זאת בדיוק תחושת כאב. כשנולדתי
הרגשתי כאב אבל אני לא ממש זוכר איך זה היה, אבל זאת בטח תחושה
נפלאה כמו שאר התחושות שהרגשתי עד עכשיו, אני כבר לא יכול
לחכות ולגלות איך זה.
|
כל פעם שמתחשק לי ספר טוב אני יורד במורד רחוב בן גוריון,
לחנות ספרים, לא גדולה אבל גם לא קטנה, בשם "תה או קפה?" בעלת
החנות היא אישה צעירה ומושכת למראה בשם נטע. החנות מתחלקת לשני
חלקים: החלק הימיני מתחיל בשלט "תה" והחלק השמאלי "קפה",
|
מגיע פועל לתור לרופא עור, מכיוון שלפני דקות מספר הופנה לכאן,
מבקש לתור. נאמר לו בנימוס לשבת ולהמתין. יושב, ממשיך לשבת,
זאת נכנסת, זה יוצא, והוא יושב. מבקש לדעת מדוע?
|
איזה אומללה היא המטריה, כל הקיץ שוכבת בארון המאובק ומחכה
לחורף. וכשהחורף מגיע וסוף וסוף היא יוצאת החוצה, לחופשי. היא
מגלה שזה לא היה אלא חופש מדומה.
|
הוא נכנס מביט בי בעניים קטנות ובגבות מקווצות, הוא היה נראה
לי יותר עצבני מאשר עצוב. לא ידעתי איך להגיב או מה לשאול אז
פשוט נתתי חיוך קטן וחסר בטחון, אמרתי "היי" והתקרבתי כדי לנשק
אותו. כשהוא הרחיק את הראש אחורה ידעתי שמשהו באמת לא בסדר.
|
הוא ישב ישיבה מזרחית על השטיח הקטן שהניח על החול, ניגן בכלי
הנגינה השונים שלו והמשיך לספר את הסיפור. ילדים התחילו להרדם
על החול, מקורבלים במעיליהם, מורה ושני ילדים אחרים דיברו
וצחקו, ממש מולו, הוא ידע וגם יכול היה לשמוע שהם צוחקים עליו.
|
נכון שזה היה לפני שנה ויותר אבל האירוע שגרם לפחד הזה בהחלט
השאיר כתם רציני בלבו: הם היו 7 חודשים ביחד, הם רבו על כל
שטות קטנה הם ידעו שהם לא באמת אוהבים אחד את השני. אבל הייתה
לשניהם תשוקה אדירה פשוט לאהוב.
|
|
|
סלוגן מי,
סלוגן מי אה 100
טיימז,
אנד סלוגן דה
טיים.
זאטוטה
פסיכודלית,
קופירייטרית לדף
האחורי. |
|
