|
מאז שליבו נשבר, הוא כותב.
החיים מאירים לו לעתים רחוקות והוא מנסה,
בין כל האנשים העסוקים במעילים, לפלס לו דרך משלו.
"I'm an alien
I'm a legal alien
I'm an Englishman in New York"
sting
אז, הוא צונח מטה מטה אל הקרקע.
נושר כמו עלה שתם זמנו, נוחת על הרצפה הקרה.
תשוש, גוסס, ובכוחות אחרונים מעיף מבט אל עבר החלון.
|
איך איך להגיד לך,
שאת מדיהמה אותי.
שאת מסממת אותי רק מלהתבונן בך.
|
עוד כוס קפה להעביר את היום...
ספסל רטוב, מעיל, מטריה...
הכל כתמול שלשום!
|
מנסה שלא לחשוב,
אבל זה כלוא בתוכי.
והמפח לחופש שלך,
לא נמצא עוד איתי.
|
לאן כולם מפחדים?
מה אומרים על חיים שמתים?
איך אפשר להמשיך כשאין עוד זמן?
|
השפתיים שלך מטפטפות טיפות אדומות על הרצפה...
אולי צבע, אולי אודם. אולי בכלל דם.
|
אני לוחש לקירות-
עלייך...
|
אני צל, מתבונן בך מרחוק,
על כל צעד ונשימה שאת עושה.
|
מיום ליום
אני מתאהב בך יותר!
|
בשתי ידי בניתי לך עולם.
ואת לקחת אותו וניפצת אותו לרסיסים
|
ואני אוכל את הלב בידיעה שהחמצתי את הזדמנות חיי!
שכבר עברתי הלאה ולא נתני לנו סיכוי...
פחדתי לשאול...
ובאותה מידה אני יכול לומר:"אם רק אני הייתי יודע"...
|
|
|
דוד אוהב אותך
ורוצה לעשות לך
ביד
מתוחכמת משהו |
|
