|
תמי צעירה ממני בשנתיים, ואם איני טעה, יש לה היום נכדים בגיל
שבו היא הייתה כשנחרתה בזיכרוני.
|
השוטר הצבאי לא הצליח למצוא אותי עד הערב, עד שהגענו לחדר
האוכל. השוטר מצא אותי בתור לאוכל. הוא שלף את ארנקו והוציא
ממנו פתק קטנטן, וידא שאני המבוקש והגיש לי אותו.
|
אדי קיבל את התואר "אס יו מאה" ממכונאי הטנקים ששירתו בגדוד
שבו היה אדי נהג טנק. 100-SU הוא משחית טנקים מתוצרת רוסיה,
מה שכלי משחית זה לא עשה לטנקים של אדי במלחמות, עשה אדי
לטנקים שלו בזמן שלום: הוא הרס אותם.
אס יו מאה
|
משה היה תמים באמונתו. היה ברור לו שיש מי שמכוון את כל מה
שנעשה ביקום. כשהתפלל, תפילתו היתה בכוונה ולא מצוות אנשים
מלומדה. חייו התנהלו על מי מנוחות, הוא הרבה להשתמש ב'ישתבח
שמו' ו'בעזרת השם'. לא היתה לו סיבה לזעוק 'ריבונו של עולם' עד
אשר...
|
יש שמות שנתקעים בראש והופכים למושגים, שעצם הזכרתם שווה
לעלילה מלאה.
אבי ז"ל הצליח לברוח מפולין בשנת 1940, והגיע לארץ אחרי שנת
נדודים, דרך ליטא, רוסיה, יפן, קוריאה והודו. אחר כך הוא שרת 4
שנים בבריגדה. גדלתי על סיפורי האודיסיאה שלו.
|
שלומי, נער משכמו ומעלה, תקף את חבריו, שהם יפי נפש ואינם
מוכנים לפעולה משותפת עם "בני עקיבא", אך רצים בשמחה להיפגש עם
צופי רמאללה.
|
מה הסתתר באדם שמעבר למכתבה? לכאורה - דמות של מנהל מצליח:
חליפה שלושה חלקים, הבעת פנים רגועה, מסופר כהלכה ומסורק עם
פסוקת במרכז הגולגולת, מגולח למשעי, שפם צ'פליני מטופח. עיניו
הכהות התרוצצו בחוריהן...
|
עורך דין אהוד בכור הוציא את החולצה, בחן אותה ומצא בכיס שלה
"גולדה" ישנה. הוא גלגל את השטר בין ידיו וראה שכתוב עליו,
בכתב ילדותי, "גמר חשבון".
|
הכל מכירים את הסיפור הידוע,
על הפריץ הרשע והרב הכנוע.
שחייב הרשע את כלי הקודש,
ללמד את כלבו לדבר תוך חודש.
|
אשת חיל היא אשתי, כך הוא שר.
שמעו זאת חבריו ואמרו הן אפשר.
כל הזמן את אשתי, הוא לא שר לה.
כי בחלק מזמנו קרנן הוא היה לה.
|
גידי היה תלמיד מצטיין במחלקה לכלכלה. הוא קיבל כל מלגת
לימודים אפשרית וקטף כל פרס בלי להתאמץ. מרוב שעמום הוא התחיל
לעבוד במשרד האוצר, כמעט בהתנדבות. חיי החברה שלו לא היו
מלהיבים, במושגי הקמפוס. הוא לא השתלב בחברת ההיפים ונמנע
במודע מפעילות פוליטית.
|
רק יום ההתגייסות לשרות מילואים יכול להשתוות לטרדה הכרוכה
בהגעה למסלולי הגלישה המושלגים. לא אפרט, שלא אקומם נגדי
מורעלים משני הצדדים. בתור למעלית הסקי ובמעלית עצמה, כשהרוח
מצליפה בפנים והקור מנסה להגיע לגופך...
|
אורי לגם מפחית המשקה ואמר: "למעשה לא היה סיכון גדול, כי אם
גילאון היה רוצה לגרום נזק, גם כשיכור הוא היה מסוגל לפגוע
בכולם. הוא הוכיח כושר מעולה בזה שהצליח לא לפגוע בנו."
אורי צעק עליו בכעס: "לא היו נפגעים?? נפגעים רק מיריות?
|
יצירת צוות מצליח היא מעשה מרכבה. למעשה, היא דומה לעשיית
חמין: יודעים אילו מוצרים מכניסים לקדרה, מכניסים לתנור לעשרים
שעות ומקווים לתוצאה משביעת רצון.
עברנו את המבחן שלפני המשימה, ולא נצפתה כל התרחשות שתמנע
מאתנו לעבור את הלילה הזה בהצלחה.
|
יוסף ר' היה שם דבר בסניף. הוא דיבר עם הלקוחות באופן ששום
פקיד צעיר לא היה מסוגל לעשות זאת, גם אחרי סדנאות מכירה
שהולעט בהן. רבות מדרכיו הבנק אימץ ללא היסוס, אך לא את
"פעמיים קפה".
|
הפללתי את עצמי. בישיבת מטה הגדוד עם המח"ט אמרתי, שאצלי
החיילים כן משחקים קלפים. עשיתי הפסקה קלה בדבריי. חבריי
הסתכלו עליי כמו על משוגע, התלחשו ונעו באי נוחות במושביהם.
כשהייתי בטוח שכולם בהאזנה, המשכתי לדבר.
|
ערב שבת. רוב הציוד כבר דומם ומסודר לאורך הכביש. הרעש והמולת
העבודה כבר פסקו, ורק טרטור הגנרטור נישא באוויר.
אני בדרכי לבית הכנסת. השמש, שעכשיו היא כדור אדום שאינו
מסנוור, מציצה מדי פעם מבין העצים. אווירה של שלווה.
|
שלומי, נער משכמו ומעלה, תקף את חבריו, שהם יפי נפש ואינם
מוכנים לפעולה משותפת עם "בני עקיבא", אך רצים בשמחה להיפגש עם
צופי רמאללה.
מה מעניין אותי מה קורה אצל אחרים? טוב להם? רע להם? יש לנו את
הבעיות שלנו!
|
דינה (באנחה קורעת לב):
הילדים מוצלחים, העסקים פורחים, ואתה יודע שאני כבר לא צעירה.
איך מתחיל נוסח צוואה? "מכיוון שאין אדם יודע יום מותו", אני
רוצה להכין צוואה.
|
... אני מצהיר בזה, שרגשותיי אליך לא השתנו, להפך. אין לך מושג
מה פרוש הדבר להיות אחראי לגוף נוסף, אחריות מוחלטת. אנחנו
עדיין ילדים, אך אני מקווה שזה יהיה גם בינינו.
|
אני זוכר אותה. היא גרה בקומה השניה, מאחורי הצמרת של עץ
התפוחים. אני זוכר, שהנשים בחצר דיברו על חאג'י מרדכי, אך
הפסיקו לדבר כשראו אותי לידן. רק אחרי הרבה שנים התחלתי להבין
מה קרה.
|
קצין 2:
אצלינו זו עיר מקלט, לכל מי שמוכנים להיות בהקפאה במקום משפט;
פסק זמן בקריירה.
אורי:
כמו כרמל, המ"פ שהכריח טירון להרים רובה בשיניים?
|
מדריך: יפה, הצלת אתכם. בגדול, אתם לא מוכנים, אך אתם עוד
בתחילת הדרך. אני בטוח, שאם כל אחד מכם ילך לבד, שניים ילכו
לאיבוד. ביחד יש לכם סיכוי.
|
משטרת ישראל מציגה לציבור חלק מפעילותה, בליווי תזמורת המשטרה.
|
|
|
אני הכבשה
השחורה של משפחת
פופק.
מה שמסביר את
הקשר המשפחתי
שלי לכבשה של
הנסיך הקטן.
יעקב פופק מרחיב
את אילן היוחסין
הוירטואלי שלו |
|
