|
הנה כאן. חדר 34, דלת ישנה מעץ, סגורה חלקית, הצצתי דרך הפתח
הקטן. מיטת חולים ומצעים, אלו האובייקטים היחידים שאני יכול
לראות דרך הדלת הפתוחה חלקית. לבי פעם חזק, ממש ממש חזק, שמעתי
את הדופק באוזניים שלי. אני רוצה להיכנס, אני מפחד, מה יש שם
בפנים?
|
המכה הייתה חזקה מאוד והזקן עף שבעה מטרים קדימה. לא היה לו
הרבה סיכוי; הוא אפילו לא זז, סתם שכב עם הפנים על הרצפה ומקל
הליכה שבור לצדו.
אבא שלי שאל אותי בהיסטריה:
- לעצור? לדווח? מה לעשות, קיבינימט? מה???
|
קבענו להיפגש במסעדה. הייתי כל כך עצבני, במיוחד אחרי שהיא
אמרה שהיא דוגמנית והרי ידוע שדוגמניות ובחורות שנראות טוב לא
נכנסות לצ'טים.
ישבתי וחיכיתי לה במתח וכססתי לעצמי כבר את כל הציפורניים, את
השולחן ואת הנר שהיה על השולחן.
|
הצטופפנו בתוך ארנק ורוד, ישן ומחניק, היו שם עוד כמה שקלים
רעשניים (אני לא אוהב שקלים, הם ערסים) וגם תמונה של גבר בן 30
בערך, בטח חבר שלה, רגע, רגע... יש פה גם קונדום. מוזר.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
החתול הרג את
הסקרנות.
אודיסאוס-דובר
חתולי הבמה. |
|
