|
מציץ מדי פעם החוצה,
לעתים נרדם.
מתעורר ומבטו בוהה
פנימה, מנומנם.
בהקיצו מתרוצץ אנה
ואנה
מחפש מרגוע לעיניו,
לליבו, לחייו...
בזריחת הלבנה על עירי
חשוכים היו רחובותיי
|
בליל של זיכרונות משמש כמיטתי
כול הטעמים שרק אפשר
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
ושוב פינתנו,
ארגנטינאי מארח
פילוסופים והוגי
דעות. והפעם,
איש אחד, מוכר
בקיוסק בפנימיה
שלא אזכיר את
שמה.
"בוא בוא תאכל.
לא השתנתי על
זה!
באמא שלי!" |
|
