[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי יאיר לא לפירסוםאל היוצרים המעריכים את יאיר לא לפירסום

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
-אנחנו לא שונאים, להיפך אנחנו אוהבים אותם.
+אז למה אתם מפגעים בהם?
-כי אנחנו לא מקבלים אהבה בחזרה, זו סוג של נקמנות שמתוך אהבה
נכזבת.

"תלוי", ענה אמנון מיומן, "תמורת עשרה שקלים- החניה שלך".

הוצאתי את אקדחי ממגירת הכפפות, דרכתי אותו ומתוך רחמי דפקתי
לה כדור בראש , השתדלתי לכוון בזוית אלכסונית מהלחי דרך הרכה,
על מנת להגדיל את הסיכוי למוות מהיר ללא כאבים .

+ מאיה, בואי שנייה, אני הולך לעשות לך משהו שחייב להשאר הסוד
הקטן שלנו.
אם תגלי אותו למישהו לא אוכל להמשיך להיות אבא שלך.

"איך אתה יודע?" שאלתי את אודי ספק מזועזע ספק משועשע וסקפטי
לחלוטין.
אודי הסביר ורק הוסיף בחילה לאימה:"אתמול דוד שלי נישק אותי
בפה והיה לו את טעם זירמת אחי הגדול,
מאחר ואח שלי לא התראה בשנה האחרונה עם אותו דוד, כנראה שזירמת
אחי עברה לדודי דרך אבי".

-היי, אבא שלוםםםםםםםםםם...
אתה רוצה לשמוע איזה ציור ציירתי היום בגן לכבוד יום הולדתי
הממשמש ובא?

+שלום אדוני, אני שמח לבשר לך ש: זה מהטוטו!
ברוך הבא למועדון המליונרים. שלושים ושניים מליון שקלים!
- יו, אני בשוק, יו. ואשתי ביום חמישי צעקה עלי שמה אני ממלא
את הטופס ו... בסך הכל שני כפולים ו... יו..אני בשוק,
וואו...אני לא מבין בזה בכלל וניחשנו...

היום נמסר לי הג'יפ החדש שלי.
החזרתי בטרייד אין כמו גדול את הישן (בן שנתיים- ממש ענתיקה),
זוכיתי עליו בכמה גרושים (שלושים וחמש אלף דולר...) וקבלתי
לרשותי את המלך החדש, ג'יפ מתוצרת טויוטא פראדו קצר בצבע ירוק
בקבוק.

ראות לקויה תחת ערפל כבד מהסוג שמזמן תאונות. כמו השטן שמע את
הרהורי והגשים חשש. בצד הדרך המשובשת שכב אדם פצוע.

-אבא שלי אמר לי לחפור לעצמי קבר, עוד שעתיים הוא צריך לבוא
ולירות בי.
+אז למה אתה לא בורח?
-אין לי לאן.

...כשהגעתי, 5 דקות אחרי התאונה, מעיה היו שפוכים לצידה, חוללו
את מחול השטן ,עיניה היו עדיין פתוחות לרווחה וראותיה נשמו.

דמעת זוועה של כאב ניגרה מעינו, דמעה אחת בודדה וענקית שהתנפצה
ברעש על כתפו והעירה אותו אל תוך חלום עם שדות זהובים, רץ עם
ילדו הקטן.

-הכל מוכן, אבו מחמוד, עכשיו לך עם רצון האל ותזרע באוייב
הציוני אש, עשן ודם.
אל תשכח, כבר לפני שאתה נכנס למסעדה, תחזיק במפסק, תשאף להגיע
למרכז הקהל ואז תתפוצץ.

(וואו איזה נופך דרמתי מוסיפה הקראת השנה), שוק מסורתי במרכז
העיר בייג'ין פסיק(,) סין.

אל תשתני, אני אוהב אותך כמו שאת

היה שם מחבל אחד מאוד יפה וחמוד, נורא התבאסתי שמשחיטים לו ככה
את הפנים, אז כסגן של מפקד הכח, הפניתי את הלוחמים לירות
בגופות אחרות, במיוחד ניתבתי אותם למחבל שהיה ממש מכוער, גמד
מעוות פנים, אולי בגללו ברחו הבתולות בשנייה האחרונה.

אהבה
אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב

לילך התפתלה בייסורים שבינם לבין המוות לא הפריד אלא ציווי
אבולוציוני להמשכיות. גופה כאילו ריכז את כל כוחותיו במאמץ שלא
לכרוע ולמות מרוב סבל. בכי או הגרת דמעות נחשבו לבזבוז אנרגיה
מסוכן ולא ניתן לה.

אסתר, יא חתיכת כלבה מסריחה תסתמי ת'פה ותמצצי", צעק עליה אבנר
בעלה ולא הסתפק, אלא היכה בה בבטנה ובפניה.
מכות יבשות שנשאה אותן רק בעצביה וברוחה, ללא כחל. זו אחת
הסיבות שאף אחד לא האמין לה שאינו אלא גבר מכה ומדכא.

איך להגדיר את זה, פשוט אף אחת לא נותנת לי, בחורות לא רוצות
לקיים איתי יחסי מין וזה משפיל, מאוד.
אין לכך שמץ סיבה, הרי אני נורמלי לחלוטין מכל הבחינות.

ככה התבדחתי איתה שעות, כמובן שהתקשורת היתה מאוד חד צדדית,
אבל מי סופר, אנחנו מדברים כאן על שבירת קווים, הצ'ארמ שלי
הצליח לפרוץ את מגבלות התכנות האנושי ולגרום למחשבית לפתח כלפי
רגשות.

אתמול תפסתי מחבל מתאבד, לפני שהתפוצץ. זה היה בטיילת של תל
אביב. לא מסובך בכלל לזהותו: ערבי מסומם, שהולך עם ג'אקט
בשלושים מעלות ומחזיק ביד חוטי חשמל עם מפסק. צריך רק קצת מזל
כדי ליפול ליד אחד כזה ולשים אליו לב.

אבל שנייה אחרי שחלונו הכהה נפתח, הפסקתי להסתכל בקנקן אלא במי
שנהגה בו, תסלחו לי אם אני נדוש, לא שיש לי חולשה לבלונדיניות,
אבל כאילו נגזרה מז'ורנל, כחולת עיניים כבת עשרים וחמש

-הלו, הלו, מה אתה עוקף(?)
+שתוק טיפש אני מחבל מתאבד.
-מחבל מתאבד, ביג דיל, ממש מקורי מצידך, תעמוד בתור כמו כולם.
+אין בעיות, בכלל אין בעיות במיוחד שאתה אחרון בתור יא מעצבן.
-תראה לי את זה רגע, פשששששששש, זה נראה איזה עשר קילו, מה יש
בפנים?

ביום שבו הודיעו לראשונה על סוף העולם, אף אחד לא התייחס לזה
ברצינות. ידיעה קטנה התפרסמה בידיעות אחרונות וזו בערך לשונה:

סוף העולם- תוך שנה וחצי
-------------------------------
מדען מקולורדו טוען כי תוך
שנה וחצי יתנגש בכדור הארץ
כוכב הלכת נקטרואנוס.

כשאסתר אשתי מסבנת את הכלים והמים עדיין זורמים, אני מתגנב
אליה מאחורה ולוחש לה בשקט בשקט שאף אחד לא ישמע:
"בינתיים סוגרים את המים!"

לא יכולתי להתאפק, שולי ערוותה העירומה בצבצו בעד לסדין שביקש
לגלות את יופייה התמים, על פלג גופה העליון גופיה קצרצרה
שחשפה בלי בעיה את חזה הבוסר המוחלט שלה.
לא שלטתי בעצמי, ישר הוצאתי את הזין.

-רק שנייה דנה, שנייה אחת, זה מעניין, מה זה, לפה מכניסים את
הזין, או שזה החור של התחת, המממפ, מגניב, רגע איך זה הולך,
כאילו קודם הפתח האנאלי אחר כך הדגדגן ובסוף איפה שמכניסים את
הזין או שהממממ, תני לי לחשוב שנייה.

סופני
שיניה נסתברו כחימום קל, כשחתיכות רקובות משדיה הנפולים החלו
לנשור על השולחן.
שוב, כאילו הירח המשיך סובב את כדורנו, רק נטלה מפית נייר
מהמתקן, שמתוך וורקוהוליות לא הצמיח רגליים וברח, ניגבה את
פיסות הבשר הרקוב ושבה אל שגרתה:

את נתפסת חוצפנית על לא עוול וככל שחוסר ההגינות כלפייך רב, כך
הוא מסמל את גודל הדחיפות להחזיר אותך בחזרה לאמא שלך שתמיד
תאהב אותך, לא משנה איזה ריח יצא לך מהפה או כמה צלוליטיס
יתגנב לתחת שלך ויצרח ממנו תבעט בי.

עיניה היו גדולות ועירניות, שיערה נמשח בקוקו לאחור, פלאטה
תיכוניסטית על שיניה, חולצתה ההדוקה האצילה את שדיה המתפתחים
וחשפה בטן בתולית..

החיים שלי נחשבו תמיד ללא טובים. בהנחה הדי סבירה שאול ווי ניד
איז לב, אני מניח שפשוט לא קיבלתי מספיק אהבה והערכה מהסביבה
שלי באשר היא. אבל יותר מכל חסרה לי אהבה רומנטית.

אליהו- למה אבא של מוחמד התפוצץ על אבא שלך בככר ציון
בירושלים?
נכון חמוד, נכון, כי אביו התאבד על כבודו ולא באמת מתוך רוע או
רשעות.
אליהו, תתן חיבוק למוחמד, יופי- ילד מקסים שכמותך.

לפני שבוע, אמא, אבא ושלושת האחים שלי מתו בפיגוע.

עמי נחשב ילד נורמלי לכאורה.
למרות שאבא שלו מת במלחמת יום כיפור ודודה שלו נתפסה מאוננת
בבית כנסת עם בורקס על הדגדגן עת חגג בר מצווה. (אתם מריחים את
השטחיות...?)

הייאוש שהפגין גרם לי לפרוץ בבכי פנימי ולהבין שאין ימין או
שמאל. יש צער בעלי חיים וכולנו בעלי חיים, עם יצר קיום וצורך
לאהוב ולהאהב, כטריק בידי האבולוציה, להמשיך ולקיים את המין
האנושי.

-רגע, מה אתה עושה?
+תולה את עצמי.
-אויש, שנייה, אני הולכת, קשה לי לראות את זה, כמה זמן נראה
לך שזה יקח עד שיגמר?
+אני לא ממש יודע, אולי משהו כמו חמש דקות.

חברה שלי התגייסה שלשום לצבא וירתה בעוזי.
עוזי היה האפסנאי של הבסיס. אורית טענה שהוא שלח אליה מבטים
סקסיסטים, לכן הכניסה מחסנית לנשק ודפקה בו צרור.

קוסססססס אמאקקקקק, הנה עוד אחד שתפס חנייה של שתי מכוניות.

החלטתי לעצור בצד ולכלות את תשוקתי בידי, כדי שתתאפשר לי נסיעה
בטוחה יותר והזויה פחות, מעין אחריות שלא נלמדת בתיאוריה.
ירדתי מהאוטו בינות לעצים, הפשלתי מכנסי ובפאתטיות הבאתי ביד
בעמידה, אכן מראה קשה, אני בהחלט מבין אתכם.

שלא תבינו לא נכון. אין זו דמות שהומצאה בשירות היצירה, אלא
אושיות מציאותית שרירה וקיימת.

-לא.
=מה לא, אז למה חיית איתה שלוש שנים.
-סתם בשביל הזיונים, מה אתה מתערב, לא עניינך.

הגבר מעצם קיומו ואיך שהוא מצויד אמון על כיבוש האישה. כעולה
על מזבח נשכבת האישה על המיטה מפשקת רגליה והוא חודר אליה,
מבקע אותה עם האייל שלו, עם כלי הזין שלו.

- רינה הולצברג?
- כן, מי זה?
- זה מההוצאה לפועל תפתחי בבקשה.
- למה? מה הבעיה?
- גבירתי תפתחי את הדלת, או שאנחנו נאלץ לפרוץ אותה, יש לך
בדיוק שלוש דקות.

קרה לכם פעם שפחדתם? אני לא מדבר על פחד רגיל כמו מאלימות, אלא
על פחד הרבה יותר ראשוני, הפחד מכך שלא יאהבו אתכם.

-אהרון, כמה נפלא שתהיה לי לבעל בעוד כמה שעות, בעזרת השם
ייתברך ישיא אותנו לבעל ואישה כבוד הרב ויזניץ' ותהיה אורה
גדולה.
+כן, כן, תהילה, תהיה שימחה גדולה וכל הישיבה תגיע בעזרת השם,
המשפחות שלנו תשמחנה במצוותנו והכי כייף אחריי שכל האורחים
ילכו...

אמא שלה בכתה לייד המיטה. הסברתי שאני יאיר והיא תקעה בי מבט
כזה של: "חתיכת חרא, תראה מה עשית לבת שלי עם הזין המטונף
שלך". יסוריי המצפון שלי גאו והחריפו.

מיד אחרי החתונה, נשא אותה בידיו הקטנות אך החזקות, הלך איתה
קילומטר וחצי, עד לביתם השכור שבשכונת נחלאות הירושלמית וקיים
איתה את מצוות ליל הכלולות. הייתה בחדר אהבה בעוצמה בלתי נתפסת
עד כדי כך שאור זרח מהמיטה. אמא איבדה את בתוליה והפכה לצמח.

"גבירתי אנחנו לא מוסרים הודעות פטירה בטלפון, שלום,
תוווווווווווווווווווו ..."
עשה עמי קול של ניתוק אך נשאר מאזין על הקו לשמוע אותה
מתייפחת...

+ לשאלתך, אני רץ עם ההמון, אנחנו עושים לינצ' בשני יהודים
שנכנסו לשטח רמאללה, עוד מעט ינפחו את נשמתם
ואז נמשיך לדפוק בהם בעיטות, עד שיקשה לזהות את גופתם באבו
כאביר אפילו, קטעים.

שנינו המשכנו להחזיק בהגינות את זרגינו המנקז, למרות התיאור
הספק מרגש, ספק פוליטי מיותר, והעמקנו את התבוננות.

סכנת נפשות של מטענים, מפגש עם חוליות אוייב, או אפילו צד"ל
שיתבלבל וירה בנו בטעות.
לבנון מסולעת ומשוייחת, כאילו היתה תפאורה לסרט מתח שופע
תרחישים.

+אה, אה, לפני ארבעה חודשים, אבא שלי הלך למכולת לקנות אורז,
כי הייתי רעבה, ו..ו..ו.. בדיוק המסוקים של צה"ל ירו על איזה
אוטו ואבא שלי שעבר בסביבה קיבל רסיס של פצצה בצוואר מהמסוקים
ומת. מאז אני מאוד עצובה ויש לי כל הזמן פחד בבטן,
ו...ו...ו... אני לא נרדמת ב

-שלום כל כך התגעגעתי אליך!
+גם אני התגעגעתי אלייך מתוקה, יפה שלי, בואי הכנסי. הממממ
איזה ריח נקיון שאופף אותך. מדהים איך שכל מה שמתרכב איתך
מתאים כל כך.

זה סיפור על החיים על המוות ומה שבניהם,
אבל זה בעיקר סיפור על נמלה שרצתה ללדת.

ככה משכתי כמטורף עד שהרגל נתלשה מהמפשעה והלאה כשחלקי מעי
נוזלים ממנה.

הרשה לי להיות א-פוליטקלי קורקט, ולשאול אותך: אתה לא חש מאוד
מנוצל?
+על מה? על זה שילד קטן שאהבתי נהג להתחכך לי על הגזע כדי
לזכות בכמה תפוחים?

ייסורים
עמי בכה, לפות ביאוש, כשלעולם לא חש נבגד כל כך, מנוכר בעוצמה
שהכבידה על ליבו עד כדי איושה.
אבל העץ לא ענה כאילו לא היה אכפת לו.

מבלי לחשוב פעמיים, חלצה נעליה, פשטה בגדיה, זינקה לבור ושחתה
בתוך הג'ורא כנגד כל הסיכויים, עד שהגיעה למקור הסתימה ופתחה
אותה. האינסטלטור רצה להרים ולנשק אותה לאות תודה (וגם בשביל
להתחכך בה קצת), אבל היא כל כך הסריחה מצואה, שויתר על העניין
ורק נפנף לה שתלך.

אם יש דבר שהדליק את אבנר היו אלו השדיים המדהימים של הילה
המתפתחת, ההורמונים שגאו בו עשו בהתנהגותו לפרגן לה בכל אשר
תעשה, אולם הפעם קפץ וסנט בה:"הילה, אני בכלל לא מבין איך את
מצליחה להבחין כאן במסר שבסיסו גרוטסקה, הרי אין כאן אחר מאשר
מניפולציה רגשית באצטל

היה לנו מאוד כיף, ענבר גמרה כמה פעמים, הכל עשינו בחושך, גם
אני גמרתי בתוך אצבעותיה הקטנטנות .

..."אבל אנחנו לא מכירים בכלל, כבר להתקשר כל כך מהר . "ואני
צורח (לעצמי) , מה כבר ביקשתי, מה, שתבואי עכשיו למצוץ לי ???
שתסורי לביתי, ותבלעי את זרמתי המונחת כאן בארבעה בקבוקי ליטר
וחצי ??? כולה בקשתי שתרימי אלי טלפון, לא טוב, תנתקי.

כשידי שעונות על שמשותיה, התמוטתי מצער וכפותי נחתכו בסדקיה,
בכוחות אחרונים תחת טשטוש כמו בחלום, שברתי בגופי את חלונותיה
ונכנסתי .

ביוגרפיה
אף אחד בתחילת שנות ה 2000, לא ציפה שהשמירה על איכות הסביבה
ואורח חיים בריא, יאיימו על קיום המין האנושי. אבל מה הם חשבו
לעצמם הליצנים האלה? מטורף איך עמלו בהתמדה,להילחם בכל התופעות
הטבעיות, שמטרתן לשמור על "עקרון דילול אוכלוסייה".

הרא קרישנה.

שטויות אתם אומרים נכון? גם אני אמרתי ככה. מאחר וממילא נהגתי
להרבות בשירי את ידי המענגות ומאחר ולא האמנתי באפשרות הזו,
החלטתי שלא מדובר כאן בניסיון לרצח ואם שירי תמות מסרטן, הרי
מדובר בכוח עליון.

חייגתי מספר טלפון אקראי, שלושה צלצולים וקול אישה כבת 30 ענה
לי בצד השני, "שלום מדבר יאיר, אני מצטער על השעה המאוחרת,
פשוט נורא משעמם לי ורציתי לקיים מגע מיני... מה דעתך ?"

עמי הרגיש באותו הרגע כאילו אינו אלא אפרסק בשל שנטחן תחת טלפו
המגודלת של קרנף ענק בתוך שלולית משותנת.
מיציו התערבבו בנוזל החומצתי הצהוב עת הנהן הקהל בשאט נפש.

"מדוע שלא תביט בבגדים ששם, גם הם נאים", הבליחה מגרונה כאילו
מה, כולה בגדים זבל מספרד שעושים ביצור המוני, מה התחת שלה,
שנאתי אותה, הלכתי סביבה אנה ואנה, השתוקקתי לאמר לה:
"כוס אמא שלך", אבל לא היה לי האומץ.

אהבה נכזבת
שרית כיחכחה בגרונה, גלגלה עיניה ואמרה: "זיגמונד, אל תשאל, הם
הורידו את המכנסיים ושלפו 1004 זרגים."

האישה חסמה את שערי גן עדן בפני האנושות. כך מסופר בספר
בראשית. אותו ספר בתולי ומרתק שנלמד בכיתה א', נלמד לאחר מכן
ביתר פירוט בכיתה ב' ושוב בכיתה ח' ולבסוף ליתר בטחון, למען
הסר כל ספק- נבחנים על סיפור בריאת העולם, אדם, חווה וגן עדן
שנגזל במבחני הבגרות.

אמנון היה אופה ומוכר בייגלה. עד יולי אלף תשע מאות תשעים היה
לו דוכן ברחוב יפו שבירושלים. לא מדובר בסתם בייגלה, אלא אחלא
בייגלה שבוסס על רכיבים אורגניים משובחים, מה שהקנה למאפו טעם
משובח במיוחד, שלא לדבר על הערך המוסף של ערכו התזונתי עתיר
הסיבים.

בוקר, יום שבת.
הגחלים באח הבוער ריסנו את הקור שחדר בעד לקירות.
צלילן הלוחש סימן במשהו יום שאינו ככל הימים.
איני רוצה להישמע מיסטי כי אינני, אך גם בציוץ הציפורים ניכר
הדבר ,בעצם הטבע כולו על גווניו וביטוייו השונים הפגין חוסר
נחת מאת הבאות.

-אמא אוהבת אותך?
+לא, היא כועסת שקניתי אותה, כי היא התאהבה באיזה פועל רוסי
מבלהרוס וההורים שלה מכרו אותה לאתר השידוכים כי היו בחובות.
לא יודע אם שמת לב, אבל עד היום בשנתה היא אומרת: "איגור,
איייייייגור", זה היה השם שלו.

נתתי לכלב המון אהבה. כי לדעתי לכל יצור חי מגיעה אהבה. בכלל
אני מאמין במשפט, שגם פרה המיועדת לשחיטה צריכה לקבל כל סעד
והבראה, עד לרגע שהסכין תשסף את גרונה.

+ובכן, הר שפי ג'יננה אותי, רק המחשבה על צמתה הבלונדינית
שבעדה ניבטו פניה היפות, הליכתה הזקופה שהגבירה את נוכחות שדיה
והתוסיק החמוד שבלט תחת שימלת המתנחלת גיאה את ההורמונים שלי
לרמות בלתי נתפסות.

דיאלוג
- איזה ילד מדהים, מי יפה של אבא, מי חכם של אבא, את מי אבא
הכי אוהב? תראה, יעקוב תראה.

סאטירה
תגיד, ההיא, זאתי שהולכת יחפה שם, בחולצה האדומה, היה מתאים לך
לגעת בה קצת בשדיים, ללטף לה את הכוס ?

בטח שלא מחרבנות,
אתמול ראיתי אחת כזאת במדרחוב של ירושלים.יש כאלה שאיך שאני
רואה אותן, ישר בדמיוני הן מנושקות ומלוטפות שדיים, אלה
המידיום וול.

ראיתי בכך הזדמנות להיות אלוהים.החלטתי לתת לה את מלוא הסכום
ללא תמורה ולחסוך ממנה את ההשפלה.

הקדמונים לא יכלו לדעת שמבחינת הספקטרום, לבן הנו בעצם כל
הצבעים גם יחד או במילים אחרות הכל, כמוהו כאלוהים. שחור אינו
אלא אף צבע, כלומר בולע כל צבע אחר, דהיינו הריק האינסופי או
השטן...

אחד הדברים שיש להמנע מהם בחיים הוא להכעיס את רופא השיניים
שלך. העובדה שהנזכר עטור בדוקטורט אינה מעידה כאילו המנגנונים
הפסיכולוגים האנושיים שלו, הקשורים לכעס, אגו ונקמנות פועלים
אחרת מכל בן אדם אחר.

הדוגמנית הייתה ממש מקסימה, בהתחלה לא כל כך תקשרנו. היא ישבה
בסלון ובעיקר הצצתי עליה מהצד ומדי פעם נדחפתי לשיחה שלהן.
פתאום שאלה את דנה אם היא יכולה ללכת להתקלח. למרות שדנה לא
אהבה את הרעיון כל כך, היא הנהנה והדוגמנית המדהימה הזו בשיא
הטבעיות התפשטה...

מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי פחד שמא ההורים שלי לא באמת
אוהבים אותי.
מסדרת טלוויזיה מסוימת למדתי, שיש אפשרות לרכוש משדר קטן
ובאמצעות טרנזיסטור, לקלוט את המתרחש בקרבתו.

זה לא סיפור אהבה. אבל זה סיפור על אהבה. סיפור על אותו כח
בלתי נלאה שביכולתו להעניק אושר רב.

למה ? כי אבא שלי מת במלחמה. אין יום שאני לא מתמודד עם החסך
הזה של דמות כמו בסרטים, או כמו שיש בחיים של כל אחד מכם. אז
שאף אחד עם אבא לא יעז בכלל להעיר לי על זה שאני מחרבן על
הצפירה הזו שתפקידה להזכיר לכם דקה בשנה, משהו שאני מת איתו כל
שנייה ושנייה מהחיים

"פחחח, חברה שלך? על מי אתה בא לעבוד, הרי אתה בודד, אתה לבד,
גלמוד, ערירי, זבלללל, אין לך אהבה, העולם ממשיך לסבוב והירח
במסלולו, אולם אתה מתכלה כאילו כלום, ככה גם תמות-לבד".

אני רוצה למות, אני מבקש בכל לשון של בקשה- תירה בי.

כדוגמא טובה לכך השואה היהודית במלחמת העולם השנייה. היהודים
בהכללה גורפת אומנם, חטאו לאהבה. במקום אהבת אמת הם הונחו על
ידי מניעים חומרניים ודורסניים, הצורך הבלתי נלאה שלהם לכבוש
לעצמם נתחים של ממון ועושר הביאו על עצמם באמצעות המנגנון
האבולוציוני גורם שירסן

+אמא, אני יודע שזה לא הזמן להלאותך כשאת שוכבת על מיטת בית
החולים והמוניטור מהבהב את שכולנו יודעים. אבל בכל זאת אני
מבקש לומר לך דברים אחרונים, מכל הלב, הבטן והנשמה.

ליטפה בערגה את כתפי עת ישנתי, זלגה במבוכה ושאלה כשהיא מנשקת
בלחיי:
" יאיר, מה (סגול במם) עדיף להיות גלגל שלישי באופניים, שמא
גלגל חמישי במכונית?".

+תוריד את היד שלך ממני בבקשה, אני מבקש ממך תן לי ללכת, באמת
שאני לא מעוניין לריב איתך.
-או קיי, אני גם לא רוצה בעיות, רק תסביר לי למה אתה מזיין את
החברה שלי?

שאבתם מים בששון, ממעלה הישועה...
קניון עזריאלי בשעת צהריים הומה, להקת הורה אפרוחיות פיזזה לה
בחן נוכח הקהל שסבב אותן.
"צ'ימבלאלאיי, צ'ימבלאלאלאיי, צ'ימבאלאלייייייי,
צ'ימבלאללאאאייי... וקטיווווווווווושקה אז יצאה לשוח...".

כבר בתחילת הקשר שלנו, מיכל טענה שביום בו יש פיגועים היא לא
רוצה להזדיין איתי: "כי לא יכול להיות שכאשר משפחות תבכנה את
יקיריהן ופצועים יקפחו איברים - אנחנו נזדיין. זה פשוט מגעיל".

מדהים איך שלפני שלושה חודשים,
נחשבת יפיפייה,
חיפשתי נקודות תורפה בחיצוניותך,
להאחז בהן כדי להרגיש בנוח.
היום אני מתבייש בנוכחות שלך,
מכוערת.

מכתב
בקיצור (אני נבוך) הפריע לי שלא כל כך (תופים.) מצצת לי.
כן פשוט ככה, שתביני זה לא שאני נהנה כל כך ממציצות, באופן
חריג לדעתי אני פשוט לא, בטח שלא ברמה של להגיע לסיפוק מהעניין
הזה, אבל יש כאן איזה קטע כזה, שאם הייתי מוצצת לי יותר, אז
הייתי מרגיש שהלכת

אהבה
רק אתמול בלילה
התקשרת אלי
ונפגשנו.

בספטמבר 2001, פרסם יועץ ראש הממשלה לענייני טרור הנחיות בדבר
מקרה של פיגוע התאבדות במסעדות ובתי קפה. הרעיון המרכזי היה
שבכל בית עסק שכזה יותקן צופר קטן ורב עוצמה, כך שבמקרה של
זיהוי מחבל מתאבד, יופעל ויסמן לסועדים במקום להשתטח על הרצפה
במעין פזצטא.

אמא שלי מוצצת לפועלים ערביים

היחידים שבאמת הסתערו על האויב המחופר, היו אני וזיו...
בלי לחשוב יותר מידי, השבנו אש, רצנו קדימה אל עבר השוחות
המאולתרות יורקות אש איטית אך מכוונת היטב.

הפעם אף אחד לא צעק אש אש או חייך, פחד מוות של התקלות אמת.
שמעון המ"מ הוביל את הכח צפונה לכפר "ברעשית", עודד הסמל סגר
וזיו זיהה ראשון את חוליית החיזבאללה, התקיל את הכח הסתער
ראשון.

סירבתי להאמין, איזו המצאה גאונית, תחי ההנדסה הגנטית, אין
חדווה גדולה יותר מלקלף בעצמך סברס, לאכול את תוכנו ולהישאר
בחיים .

פעם, כשהייתי בכיתה ב', ביקשתי מילדה שלמדה איתי שתתן לי לגעת
בפיפי שלה, "ומה תתן לי", שאלה.
"מה את רוצה בתמורה?" עניתי בשאלה,
"אני רוצה לגעת בשלך" השיבה מחוייכת ואני סירבתי, "מה פתאום,
סוכריות, רק סוכריות אתן לך בתמורה" התעקשתי.

ובכן, כשם הכותרת על כך יסוב דבר :
"סימני פיסוק"- אם אתם מבינים על מה אני מדבר, כי אם לאו אז
מוטב שתארזו...
אותו בחזרה פנימה עמוק מאחורי התחתונים המרוצ'רצ'ות.

השבוע פגשתי מישהי מאוד נחמדה על מכשיר הריצה בחדר הכושר.
הייתה די רזה אבל עם תחת גדול. אמרתי לה שדווקא יפה לה תחת
גדול, היא נעלבה וקפצה דרך זגוגית החלון.

אבא שלי, לא היה אסטרונאוט, אבא שלי היה אינסטלטור. אבא שלי לא
מת מוות הרואי וסטייליסטי בחלל, אלא בתאונת עבודה מביכה מתחת
לאדמה

מעולם לא זיינתי, אפילו לא נגעתי כמו שצריך בשדיים, אם לדייק
גם לא לגמרי ראיתי שכאלה בסיטואציה אינטימית, בקיצור חסר נסיון
לחלוטין.

פעם הייתה משפחה אחת, אמא אבא ילד וילדה שסעדו יחדיו בבית
קפה. למעשה זה היה אספרסו בר, פתאום נכנס מחבל מתאבד וכל
המשפחה אבא אמא ילד וילדה מתו.

עשר שנים שאני כבר לא מדבר איתם. "איתם" זה ההורים שלי. יכולתי
לאחד את שני המשפטים הקודמים למשפט אחד,שהוא נכון יותר מבחינה
תחבירית, אבל אני לא אמחק, אני אמשיך הלאה, למרות שבתיקון
יכולתי לחסוך יותר עם כל ההסבר הזה שמגלם בתוכו התנצלות.

דמעות אושר זלגו ולא הרגשתי בכלל את הכאב- למעשה לא היה כאב.
ככה זה כשאוהבים ואהבתי אותה בכל נשמתי - למעשה זו אהבת האמת
הראשונה שחוויתי מימי

סאטירה
-אנחנו קוטעים את השידור, פיגוע, פיגוע בכיכר ציון בירושלים.
כתבנו גור צלל יכין, נמצא כבר סמוך למקום הפיגוע.
גור צלל יכין מה אתה יכול לספר לנו.
+כן, מדובר בפיגוע, פיגוע נוסף בלב ירושלים. כנראה שני מחבלים
מתאבדים שהתפוצצו סמוך לככר ציון

המלחמה לא היתה בדיוק מלחמה, הקרב לא היה קרב ובטח שהנדב"ר לא
היה נדב"ר...
עומק לבנון כח תו"ס המונה שנים עשר לוחמים בניהם קצין בדרגת
סגן ומשנה לו סמל המחלקה.
בניגוד לכל ההבנות נתקלנו בפלוגה סורית בת כשמונים לוחמים,
מזוינים לתפארת שטווחו בנשמתנו.

שלפה איזו קופסא שלשיטתה לא הייתה אלא מכשיר קורא מחשבות.
שיחקה עם הכפתורים והתחילה לצעוק שאני צריך להתבייש לפנטז על
נערה בת 16, בלונדינית אורגינל, עם ביקיני סגול ופירסינג
בדגדגן, שראיתי בחוף גורדון, בזמן שאני "עושה-איתה-אהבה".

-אייי, אמא, נחתכתי מהלשונית של הפחית, אמא, יורד לי דם.
+אוייייי בובישית מתוקה, זה לא נורא, אני אשיג לך פלסטר אגד
ועד שאבא יבוא מחו"ל ויביא לך את כל המתנות, הכל יעבור.

מציצה פולנית נחשבת לאקזוטית יותר. שפתיה הטועות והמסויגות של
הפולנייה יוצרות רטט נעים גם בלב. למעשה הפולנייה מצליחה
במציצתה לפרוט על נימים שמעבר לגבולות הזין.

"קונדומים ? אה זה מהתקופה שלא לקחת כדורים", השבתי והעברתי
תחנה ברדיו.
"הבנתי אותך, אז איך זה שתאריך הייצור שלהם הוא מלפני חצי שנה
ואני כבר שנה על כדורים ?", כוס אמק, נהייתה לי שרלוק, חשבתי
ועניתי בסתמיות: "וואללה באמת מוזר".

פתחתי את רוכסנה וליטפתי את שיער ערוותה, דגל ראשון של כיבוש,
סירוק מלא של ערוות הכוס נחשב כיבוש.
אחר כך גם שיחקתי לה עם הדגדגן.
היה לח מלוח וניפצוצי גלים לחלחו אותנו עוד.

שאלתי אותה אם אי פעם עשתה זאת בעמידה, ענתה לי במבוכה מקסימה
שלעולם לא עשתה זאת, פרשתי את חולצתי כשמיכה, הרטבתי בלשוני
בין רגליה, עינגתי אותה וזכיתי להתענג, ידעתי את בתוליה.

כגככגכ

מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי פחד שמא ההורים שלי, לא באמת
אוהבים אותי.
למדתי מסדרת פעולה מסויימת בשם סטיב אוסטין, שיש אפשרות לרכוש
משדר קטן ובאמצעות טרנזיסטור, לקלוט את המתרחש בקרבתו.

ליטפתי בידי את לחייה החלקות והיפות, חפנתי בכף ידי את שיער
ראשה החלק והבטחתי לעשות את המקסימום: "ובכן, אני אשתדל לעזור
לך, רק הקפידי להשמע לכל הוראותי מבלי להסס".

"יאיר אתה בושה וכלימה לחיילות סיבולת והשקעה, אתה סרט של שחקן
אחד, כדי להיות צנחן אמיתי תצטרך להתאמץ ולהקריב קורבן, לא
עמדת במשימה, התייאשתי ממך ומהצגות הצליעה שלך, תזכור, תזכור
שאתה חייב לי, תזכור שאתה חייב לי את העמוד הזה בשלושים שניות,
אנחנו נפגש פה מחר

בפינטוזי ראיתיה על גבה, כשחזה התגאה לפני ונילוש בידי
האוהבות, לשוני לא פסחה על מילימטר רבוע של פאר יצירה עד שזבה
את נוזל תשוקתה, לקדם דרכי להיות עמה גוף אחד.

+הנוכחות שלך מטריפה אותי.
לעולם לא אשכח איך נפגשנו לראשונה במקרה.
מאז ליבי נתון אלייך.
אין בעולם כולו מישהי היקרה לי יותר מאשר את עצמך.
הקרבה שלנו, היא שיא שמצל על נועם גן העדן מצידי, יהא אשר
יהא.
את כל כך יפה. אחחחחחחח, אלוהים אחחחחחחח, עוצמתך הויז

כבר ביום הראשון נחת לנו פגז מרגמה במחנה ואחד הלוחמים שבמקרה
גם הלוויתי לו 200 שקלים מת. אף פעם לא היה מזל עם ההלוואות
האלה, תמיד קרה שאיכשהו לא החזירו לי את הכסף. האחרון דווקא
עשה עלי רושם אמין, אבל איכזב אתי בדרכו.

...עוד כשעברת לגור ליידי בשכנות.
מאז חווינו התבגרות, גילינו מיניות לחוד ואחר כך ביחד, חיינו
במשותף במשך שנים, אהבנו חיבקנו והתנשקנו, אבל זהו.

"אני לאריסה, הו סליחה, דנה לפיד בשמי הסקסי.
אתה זוכר שנקרע הקונדום לזונה שהזמנת לדירתך השכורה לפני שנה
?"

מכתב
לאחרונה כתבתי לך המון מכתבים. אני מקווה שזה לא מפריע לך, כי
זו תחשב ממש קטנוניות
מצדך, במיוחד לאור העובדה שאלה מכתבים שלעולם לא יישלחו אלייך.

"לא" (הסבירה) "הסלולרי שלי נפל לאסלה ונשארו לי רק כל
הזכורונות שהיו בסים כארד"...

-מגניב היה, עכשיו תדחף לי את המקל הזה לתחת.
+את נורמלית ? זה קרש של בניין עם מסמרים חלודים, זה יקרע
אותך.
-נו מה 'כפת לך, הנה אני אתן לך אלפיים שקל, תדחף לי את זה
לתחת.
+ומה עם הניתוח של אמא שלך ?
-אמא שלי שתמות מצידי, יאלללה תדחף לי את זה לתחת

נתמלאתי קוצים, בכל גופי, אפילו באזור העיניים,
אבל לא ויתרתי ומבוקר עד שהחשיכה הסתירה את צלי,
ניסיתי לפרנס את עמוד שדרתי .

יש לך כרטיס מועדון אדוני ?"
אמרה בעיניה הטובות והסובלניות... הקופה תקצקה את חשבונית המס,
ואחריה יצא שובר קופון קטן.

"תשמע, אני אוהבת אותך, לא רציתי לספר לך לפני כן, כדי שלא
תבהל ותברח לי, אבל דע לך שהנני חוצן".
"חוצנית, אם כבר", תקנתי אותה.
"לא חוצנית, חוצן- התעקשה".

-לא.
+מה לא, אז למה התחתנת איתי ?

+תשמע בא לי לערוך פיגוע,
יותר נכון לממן אחד,
זה עולה ששת אלפים שקל,
לעשרה ק"ג חומר נפץ,
גרושים,
סתם בשביל הפנאן, ממילא יהיה פיגוע,
אז מה אכפת לי אחד על שמי וזה.

היום לפנות בוקר, אחרי לילה בלי שינה, לא יכולתי עוד להתמודד
עם המוות של האהבה שלה כלפי והחלטתי להצטרף אליו.
נכנסתי לאמבטיה עם סכין גילוח מהסוג של פעם וחתכתי את הורידים.
הדם ניגר.

דיאלוג
- תקשיבי בובה, זה לא ילך.
- מה לא ילך?
- הקשר בינינו, את תל אביבית, אני מחפש משהו טהור יותר, נקי,
בתולי, את תל אביבית והזדיינת מלא.
- מה???

"אחי, יש'ך מ'תיים שקל להלוות לי?", שאל הקבצן מרחוב אלנבי
שליד המנהרה החוצה את הרחוב.
"להלוות? איך תעדיף? ריבית קבועה או משתנה?"

בלוף, אתם שומעים אותי ?
מי אני שאני מעז ככה לדבר על הנופלים ? אני נופל, אה- סתמתי
לכם את הפה עכשיו.

אני מתקשר
לתא הקולי שלך ברציפות, על מנת לרוות את קולך
פעם אחת,


לרשימת יצירות השירה החדשות
אותה הכמות
בדיוק

האמת

"מה זה?" שאלתי,
"שדיים", ענתה,
"אז למה נוזלים
הם על בטן גדולה?",

אין ברירה,
חייבים ללכת
לרופא השיניים.
נכון,
זה יכאב לך
בהתחלה

יש לא מסוגל

אל תפחדי

אם היית יודעת מי אני,
היית מתרצה,
מייד.

כל כך טפשי
להפרד,
בגלל סיבות טכניות
שוליות

אהבה
אני
לא מרשה

קצרצר
מילים לא

גיהנום
אני שונא בנות

את חלק מהבשר שלי,
אני שותת את חסרונך,
האוויר קרם אלייך עצבים
ואת כואבת לי.

בתוכה אני סתם מאונן,
זו לא בגידה,
יקירה.

אהבה
בידיים ריקות

תמצצי

אני את היין והזין

אהבה
הלכה

בריאה מופלאה,
חצי
הבשר מבשרנו

הכי אני אוהב

נדמה לך שאת
לא אוהבת אותי

הלל
25
שנים
הייתי
שבוי

השירותים מסריחים
אחרי שחירבנת,

לעולם לא תביני

הגיע הזמן להרוג אותך מהתודעה שלי,

כוסית יין וחמישים כדורי שינה (אפרת ממליצה)

אני הבעלים של הארוחה וזה עוזר לי להרגיש קצת בעל,
את כל כך יפה שזה טיפ טיפה אסור ,
אז אני נמנע,
גם לי יש שלבים,
בתעוזה.

פשוקת

אני ממגר את כל אויבי בעולם,
וואן ביי וואן, מתפגרים ונקברים,
נאכלים על ידי תולעים לבנות, תולעי גוויות, הו
פכים לאפר תחתי.

כשאהיה אבא,
ארצה שבני
יצביע עלי
ויאמר:
זה אבא שלי.

אהבה
אני ישר חושב על זה
שהזובי

לו אהבתיך
באמת,
הייתי דואג

אני מוכן למות
למענך

גיהנום
לשכב לשכב
איתך איתך
שוב שוב

אני מתקשר אל
עצמי
ומדמיין שזו
את

איבר המין שלך
כבר מזמן,
נחשב לרק כוס,
וכוס זה
חור
מגעיל
עם הפרשות,
אני לשם לא דוחף.
מה תהיי
היום למען הזין שלי?

קשה לי ביחד עם הבנפרד שלנו

ולא מיין

הגיג ש
ל

בבקשה תחזרי אלי

בבקשה תחזרי אלי

את יושבת
בסלון שלי,
על הספה שלי,
מפושקת רגליים,
בעד שיפולי תחתונייך,
פורצות שיערות ערוותך,
זה לא אסתטי.

אהבה
יש לי משרד כדי
שאוכל

אהבה
אתמול מלכה

מחפש חברה אמיתית.
יפה מבפנים ולא שגרתית,

שתבואי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
בחושך

בואי הנה

אהבה
בזמן שהראשון (בבידור) שלח בריונים לתת לכם בראש ובפנים,
השתמש בנשק האלה דרך צד שלישי,
לא גילה מספיק חמלה לכבוש את יאושו וייצר הנקמה

אני לא יכול יותר

בטעות את בטוחה שהוא מת ומרפה,
ויש לך הזדמנות לתת לו לחיות
אבל את לוחצת מחדש על הגרוגרת


לרשימת יצירות התסריט החדשות
פאטימה: אי אפשר.
עזאת: למה, מה אין מלח ?
פאטימה: יש מלח, אבל אין אבא, אבא מת, החיילים הישראלים ירו
בו.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
כסטייק שמדמם
ארבעה ימים בחודש

לאבא
של האבא של האבא שלי
היתה אישה זונה, בת זונה ומטומטמת

מה אפשר לומר למישהי ששואלת : "למה אנחנו כבר לא ביחד?"
הלב נקרע.

זהו שבעתי,
שבעתי לכל החיים מסקס

זה לא לזיין, זה מתק שפתיים שמתחבר לשיא הקרבה.
זה מה שאני צריך,
משהו לזכור ולא לשכוח.

פעם אחת,
איש סיני זקן וחכם
פגש אותי ברחוב ושאלני:
"סליחה, מה השעה?"

איך העזת להאמין,
שאסכים להיות חבר שלך.

מתפשרים
על בשר חתולים

+בגלל הפיגועים, אני אוהב פיגועים.




אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
במסעדה זה היה
יותר טעים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 1670. בבמה מאז 25/1/01 18:58

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליאיר לא לפירסום
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה