|
יאיר ,מהמרכז, מחפש דרכים בשבילים של החברה להגנת
הטבע.ג'ונס בנתיב המהיר,רוצה לתפוס כמה שיותר עולם
לפני שהוא מפסיק להסתובב.
לא ואין לי איזו אמירה מתחוכמת לכתוב כאן .
אני סה"כ נופל בשבי הכמיהה.
היא הפשילה ממני את כל בגדיי, והיה קור אימים וחיברה לי טבעות
למקומות שונים בגוף שצבטו אותי בכאב . הדמעות, מנגנון התגובה
האינסטיקטיבי של המוח, החלו יורדות תוך שהו יוצרות חלומות
צבעוניים של חזרה הביתה, גורל השבויים הוויטנאמים ב"מטאל
ג'אקט", שבויים יהודים בבו
|
זה הכל הצגה, חוזק נפשי בתחת שלי
אני כל כך חלש, שברירי, אני כבר מגעיל את עצמי, מנוכר
צלילים שהקיפו אותי כבר לא אותו הדבר
|
האם מישהו יודע איך תופסים פרפר ?
דיברתי עם חכם סיני זקן
והוא אמר שאי אפשר
"תסנה לתפוס קיפוד" הוא אמר
"זה הרי כמעט אותו הדבר"
|
אני בוחר לשנוא
כשהעייפות משתלטת, בתוכי מנקרת וחודרת .
|
אדם במנוסה מהצל של עצמו
אז אין להתפלא שמאחרים הוא מפחד
|
והלוא ידעת את כי,
אילולא אהבתי
אלייך
הייתי הופך לדג
ומוצא לי מנוחה
בתוך רשת אחרת
|
אני עומד מרחוק ,מנסה למצא את
הדרך הנכונה במעבר אליך פנימה
את מציבה שערים מברזל בחומתיך
|
אתמול שוב חשבתי על החיים
וכמו תמיד כשאני חושב על החיים, נרדמתי באמצע
|
היום אני נוסע, אל תעצרו אותי
|
מבין כל המקומות, בהם יכולתי לכתוב
אינספור שעות בזבזתי בהבלים
וניסיתי למצא את השקט
|
אבא, בוא לכאן
אבא, אני מחפש אותך
|
יש לי עוד שעה עד העלייה למטוס. אני רכון על הכיסא באולם
ההמתנה יחד עם כל מה שקרוי בעברית צחה ה"עמך".
איזה אדיוט אחד משמאלי,שלא התגלח כבר שנים כנראה, מציץ בעקביות
לתוך רשמי אלה ולא מפסיק לטחון לי במוח " נה נה נה...
מ-כ-ב-י".
|
בועות סבון מרחפות
בתוך הוודקה השקופה שלי
אני לוקח את הלגימה האחרונה
וזהו - אני מוכן כבר לטיסה
|
אף אחד לא יודע איך זה נראה, אף אחד לא הרגיש את זה, או דיבר
עם זה, אף אחד לא החזיק את זה בידיים שלו או הריח את זה. בעצם,
בעצם כמו אלוהים. ואם כל כך הרבה אנשים מאמינים שיש אלוהים -
למה כל כך מעטים מאמינים שיש אושר??
|
והם הולכים
שורות שורות
של אנשים
מאד מאד ריקים
|
אם אני הוא הסופג את בדידותו של העולם
אם לבד זה סוד העניין
שיהיה, אני בזוג לא מעוניין
|
|
|
הסלוגן הזה
מוקדש למען חללי
הסלוגנים. כל
אותם סלוגנים
אמיצים וחזקים,
בנינו, שנפלו
בקרב כנגד
סלוגנים טובים
מהם ולא נבחרו
לדף האחורי. יהי
זכרם ברוך.
הפאסיבי |
|
