|
ידוע גם בתור: שרק
 
יאיר דניאלי (שם עט) נולד בחיפה בשנת 78, כותב מאז
שהוא זוכר את עצמו. וחי את חייו עד כמה שאפשר...
...ומאד מעריך אנשים שכותבים לו ביקורת...
In the beginning it was dark, there was void. There was none
and time flowed freely throughout the void.
From the void rose the spirit, the one, whose real name is
unknown to all but few, and is known through Baar as Samaa
|
Sitting in London's green park. The calmness of the place
setting over me.
|
והכל נהפך ניטראלי...
אני יושב באוטו, ליד ידידה שלי ואין לי כוח לדבר;
|
אומרים שילדים שגדלים באווירה אלימה גדלים להיות אלימים,
פושעים וסכנה כללית לחברה.
הוא אף פעם לא פגע באף אחד. לא נכון, בעצם, הוא זוכר שהוא
הכניס מישהו לבית חולים למשך חודש כי הוא שבר לו את הרגל כשהוא
היה בכיתה ג' קראו לילד אביב.
|
הוא התעורר בבוקר.
כל הלילה הוא ישן על הבטן.
ביד ימינו, שהייתה מתחת לכרית ולראשו, כבר אבדה התחושה עכב
עצירת זרימת הדם. הוא משך אותה בעדינות ממתחת לכר והניח אותה
במקומה הטבעי, ליד גופו שלו, בצד ימינו.
|
הם נולדו משני צידי המתרס. יאן היה בן המתרס הצפוני ושינייד -
בת המתרס הדרומי.
|
מדי פעם בטיול שלי למטה אני מגלה סדק חדש בקיר.
ורושם לעצמי במוח שאולי מתישהו צריך יהיה לטייח.
|
פתאום חם בירושלים, זה לא היה ככה לפני חודש. אני לא יכול
להתמודד עם זה. אני שונא להזיע. אני אוהב את הקור וגם החושך די
קוסם לי...
|
כמעט לאורך כל מה שקרה לי בחיים, לא אמרתי את המשפט הזה.
גם כשהרע קרה בעצמו לא אמרתי את זה, אלא חרקתי שיניים והמשכתי
הלאה. לדחוף חזק קדימה.
כי ליאוש אין טעם.
|
|
|
איזה מסכן זה
שצריך לאשר את
הסלוגנים.
שמואל
איציקוביץ'
מזדהה. |
|
