|
על סף תהום
הדרך היחידה בה אפשר להתקדם קדימה-
היא לקחת צעד אחורה
בניתי ארמון בחול.
הוא היה יפה.
ואני נשארתי איתו.
|
את כל מה שהיא עושה היא מסתירה מההורים
היא מנסה לחפות על כל אותם השקרים
ועם כל הגברים שאיתם היא שכבה
היא בסך הכל רצתה להרגיש אהבה
|
איך אתה לא שומע את מה שהעיניים שלי אומרות?
|
כולם באים אל אימא ארץ.
היא מספיק גדולה בשביל להכיל אותנו.
כמו שתינוק רוצה "על הידיים",
ככה גם אנחנו.
באים אל אימא ארץ.
רוצים "על הידיים".
|
יש לנו מין קטע כזה...
שקשה לנו להתנתק מהעבר.
|
ידעת ששפתיים יכולות לעשות את זה?
לא כל שפתיים.
שלך כן.
|
את תנסי לומר לי, להסביר לי, להכיר לי אנשים
כולם מנסים אותך להרשים
טיפשים
|
מה אני מבינה?
אני סתם ילדה קטנה
|
הוא פרא- אי אפשר לאלף אותו.
בטח שלא את
|
אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך. באמת. בלי תנאים.
|
להיות לוחמת.
לבכות בהשבעה, לבכות במסע כומתה, לבכות בסוף מסלול. לצחוק על
כל הבנות ה"בתיות" האלה שבוכות בטקסים
|
אבל אף אחד לא ידע, אף אחד לא שם לב.
|
פייסבוק די.
האם כולנו השתגענו?
|
היציאה מבית הספר, שער גדול, לבן, עשוי מברזל, פתוח, וילדים
יוצאים ממנו ומתפזרים ברחוב. בינהם גם סתיו, יושבת על אחד
הספסלים ביציאה, נראית כאילו היא מחכה למישהו.
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
"הייתי ילדה
נורא מכוערת.
נראיתי כמו מרבה
רגליים. ואז
בגיל 17 פתאום
גבהתי, רזיתי,
צמחו לי ציצים,
הכחילו לי
העיניים, האף
נהיה סולד
והשיער החליק".
דוגמנית. |
|
