|
המילים חוזרות אלי
ריקות
my words hit a wall,
ringing untrue
אנחנו מפחדים לדבר, מפחדים לגעת, וכשאני מתחילה לצרוח מכאב הוא
לא יודע מה לעשות, לאן לרוץ. שעות של כאב לבן, אני צורחת והוא
מתכנס בתוך עצמו. מנסר מעץ זית מת שמצא שני קרשים, וממסמר אותם
זה לזה
|
ירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת ברגל. הלכתי שעות והמשכתי ללכת
גם כשהשמש התחלפה בירח. ראיתי מקומות שלא ידעתי איך קוראים
להם. גם שם גרים אנשים- נולדים מזדיינים אוהבים גוססים. ניסיתי
לדמיין אותם, לא ידעתי אם הם ערבים או לא, קראתי לכולם סמי ואז
שכחתי מהם.
|
אין שמים, רק אוויר יותר ויותר דק עד שהוא הופך שקוף באמת
ומתגלה הריק השחור שמתחת ומסביב ומעל להכל. העננים הם לא
צמריריים ורכים ומלאי דובוני אכפת לי, רק מקבצים אקראיים של
אבק קפוא, לכלוך רטוב שנאסף יחד כדי להסתיר את השמש
|
אולי כדי לשמור על הערבים מהאנשים האלה, ואולי סתם כדי שיהיה
מה לעשות, האנשים במדים הלכו ואספו את כל העובדים הערבים שהיו
בשוק, חוץ מכמה שעמדו קרוב ללימונים וכבר נסעו משם באמבולנסים.
|
שבת בירושלים היתה יפה מאוד. בשמש הנכונה יש לאבן אלף צבעים של
אפור וכתום וורוד. דרום צרפת היתה מתה לשמים הכחולים שלנו,
והזבובונים נותרו בשפלה. כמו פדופילים ישבנו על הספסל והסתכלנו
על ילדים לא שלנו רצים על חביות מתגלגלות כאילו אין מחר.
|
בכל חיינו הבוגרים, ששת השעות האלה הן היחידות שיהיו למדינה
להושיב אותנו וללמד אותנו, לומר לנו משהו שחשוב בעיניה שנדע.
שלטון העם, נציגנו הנבחרים, אנשי השירות הציבורי שלנו, בחרו
להושיב אותנו כאן, מול האיש הזה.
|
בכל חיינו הבוגרים, ששת השעות האלה הן היחידות שיהיו למדינה
להושיב אותנו וללמד אותנו, לומר לנו משהו שחשוב בעיניה שנדע.
שלטון העם, נציגנו הנבחרים, אנשי השירות הציבורי שלנו, בחרו
להושיב אותנו כאן, מול האיש הזה.
|
. ראשית דרושה לנו דמות ראשית. נקרא לה דור. נתאר אותה. דור בת
שתים עשרה. היא לובשת שמלה ורודה. היא בלונדינית. היא אוהבת
דובים ממולאים. גם את ערוץ הילדים
|
But all the gods were busy on their chariots of storm
making lakes boil over when it wasn't even warm
driving walls of spray over breaking waves
casting snow into my face sharper than a shave
|
באמצע המאה העשרים ואחת, פחות או יותר
נתחיל למות, אני והאנשים שאהבתי.
ילדינו, שיתחילו בקרוב להיוולד
יהיו אז באמצע חייהם
לא יהיו להם מגרות של שידות ישנות
|
עיר זרה
אפלה
סמטאות אבודות
|
קרוסלה אחת באלף צבעים
סוסים עם מצחי כוכבים
נרוץ ונרוץ וניפול צוחקים
נתגלגל ונקום אחרים
|
נותרת עובדת היותנו כאן
לרגע אחד בתוך כל זה -
ההזדמנות לחוות,
הוודאות למות
ושעון הדופק המתקתק.
|
מיום שלם - כמה שברים
יוצרים את התחושה שמלווה אל השינה.
והשבוע שהיה יותיר גם הוא
שלוש או ארבע פיסות של חוויה
|
דומם את החישוב שלא פוסק
וחוש את האינסוף שמסביב.
הפלא שבך ובהכל קורא
אם רק תקשיב.
|
אני יודע מה את רוצה,
מותק.
בואי הנה, נעשה לך את זה
טוב טוב.
|
תנו לנו משיח או
תנו כבר מלחמה האוויר
פוקע ואש באדמה
אי אפשר לסבול עוד אי
|
היינו יכולים להמשיך
כאילו כלום אבל את
כל כך מעשית
|
הסמים במדבר ובים הגדול באשר האדם באשר הוא יכול
הם קסומים ממיסים מתסיסים סקרנות ושמחה, נשמות
הם אוכלים בעודם תוססים ממיסים אנשים שסביבם
ממיסים בעשן ממיסים מן הדם ממיסים תודעה מסגרות
|
תראי,
בכל זאת היה לנו משהו
|
אם אני בז
ליהירות של עצמי
|
בירושלים האנשים המתים נמצאים בכל מקום. לפעמים מוצאים עצמות
כשחופרים לבנות בניין חדש. ומעבירים אותן למקום אחר וקוברים
אותן שם. יש טרנספר איטי ואכזרי של אנשים מתים מירושלים. זה
העירייה עושה, בשביל לשמור על האיזון הדמוגרפי
|
לכאורה-את כולן- חכמות וטפשות חמודות מפחידות, אפילו עם שפם.
לחדור ולהקיף להתחכך וללטף לשמוע אותן לוחשות את הדברים שאף
פעם לא אמרו וצועקות את הדברים שרק אני עושה להן.
|
שמואל יושב עם הרגל למעלה. באוטובוס, בדרך לכאן, ישבה לידו
בחורה חצי שחורה חצי לבנה שהזמינה אותו לבקר אצלה בבית. הוא
היה שם יומיים, אולי שלושה, בשכונת עוני עם בתים מעץ ורחובות
מבוץ. לקחו אותו מבית לבית, לפגוש אנשים.
|
הוא נראה בן חמש עשרה אבל טוען שהוא בן עשרים. הוא פה כבר
חודשיים, שוזר שרשראות מצדפים ועצמות כרישים בימים, בלילה מנגן
ומחזר אחרי אנחלה שיושבת איתנו עכשיו. כמעט אף פעם הוא לא מבלה
יותר מחצי שעה רצופה מחוץ למים.
|
פייר הוא הגיבור שלי להיום. אולי לתמיד. עכשיו אני שוכב בערסל
במרפסת שלו, צופה על הבוסתן שנטע כאן במדבר מעל הים. שתי הבנות
הקטנות שלו מתרוצצות מתחתי, אשתו היפהפיה קוראת להן לאכול. הוא
הגיע לפה בפעם הראשונה לפני עשר שנים
|
היא סיפרה לי על גיבוריה רוצחי השוטרים ועל מחנות האימונים של
החזית לשחרור פלסטין בבקעת הלבנון. אני התעקשתי לשאול אותה
דווקא על האיטלקי שהחבר שלה הרביץ לו בבוגוטה, ואם זה היה
בגללה.
|
פורמאיקה ירוקה מסדרונות של בית חולים
אדום בעיניים ואין לי סיבה
ימים ארוכים שבאים בגלים
מסכים מרצדים שמוכרים אהבה
|
ובחורף הבא כבר נשב על כוסות מהבילות של שוקו או נס עם הרבה
חלב בבתינו המחוממים מתכרבלים לצליל גשמי ברכה ולא נחשוב על מה
ששם ולא נזכור.
|
|
|
זה לא יגמר אם
לא תספר.
ילד שאבא שלו
מקריא לו סיפור
באיטיות מטורפת. |
|
