|
אנחנו, אוסף של אנשים, נוחתים על חוף ים בשעת הדמדומים.
איש אחד מוכר עששיות דולקות ב-10 אגורות,
וכולם מתקהלים מסביבו.
|
זוכר את הנוצות, שראינו בתערוכה בבצלאל
|
זה ככה היה כל הזמן והידקנו
את חוט המחוך כאילו כדי להחזיק
|
I couldn't have O.D.ed myself better
|
grows slowly
in the fields of my despair
|
צלצלתי פעמיים
בכל פעמון שהשיגה ידי
|
מעולם לא הכרת עולם אחר
את פוסעת לבדך בחושך לא תחום
בנשימה שלעיתים נחטפת
מגששת דרכך מסביב
פתאום זעזוע:
|
בין כפיות רכות של לילה
במילות אהבה מסוכרות
|
ומסר נשלח בכל זאת
כמו מחיאת כף יד אחת
|
ללא הבנה, ללא הגיון
בלי שום תמונה ובחוסר חזון
מילים מתנפצות על קירות נוזליים
העולם מתכווץ להמהום בלי תוים
|
הגשם אחר להגיע השנה
ירדתי לבד במורד המרזב.
כל הרגליים עוד כאן,
והטיפוס
מזמן לא נראה מאתגר יותר
(בעצם
בכלל מזמן לא נראה.)
|
היי לי מגדלור
קצה חוט
בתוך ערפל המחשבה שלי
|
בשולי דרך הישר
עומדת
ובוכה
|
הייתי
מתגוללת בשדה
דם יבש תחת צפורני
לא נותר אלא ריח הקרב.
|
It's time to end your aparthide
I'm afraid it exeeded the plan.
|
אנוש שבך היה רוצה לצרוח
חיה פוחדת שמא תתגלה
|
"לא, זה בסדר" הוא שקר קהה שאתה אוחז כנגדי ומסובב.
מה לך מהגוף הזה,
כשרצוני ואני מתגוללים בצד כאחרוני החידודים?
|
עכשיו אנחנו כמו ציפורניים, אני חושבת
|
היא תשלוף מהאמתחת
חיוך מהוה, משופשף
היא תזקוף את הכתפיים
כמעט ולא תניד עפעף
|
אהובתי גן נעול
שמורות עיניה גדורות ריסים
והבהובי חרבות, ומבטי אזהרה מתריסים
וחתום הוא, שמור ומוגן
אל לאיש מלבדה
לרדות בחיית הגן.
|
אני לא רוצה לדבר אתך יותר.
|
והנה, ברגע של אמון,
הפקדת המפתח בידי.
|
אחד הטקסים האלה, שאף תהליך התבגרות אינו שלם בלעדיהם.
|
ככה אני איתך, כולי איזור חשוף מתחת לברך, ובכל פעם שאת פטישון
קטן כולי נבעטת מעצמי. נמאס לי כבר מכמה שזה צפוי, מכמה שזה
מתועד, מזה שיש לו שם מדעי נאות ששכחתי.
|
להתרכז בלהמהל, בלקלוט שדר מבחוץ, אוסמוזה, זה דרך קרום, חדיר
למחצה, מחיצה.
|
הידעת?
גז האוזון, הנוצר במכונות צילום, הוא מסרטן.
|
"צריך אדם לחיות את חייו
בידיעה שהמוות נמצא מעבר לכתפו השמאלית"
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
מה הכי קשה
בלאכול צמחים?
להקים אותם
מכיסא הגלגלים |
|
