[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
ג'קי


אל היוצרים המוערכים על ידי יפית שפירא
ג'קי.
טיפשונת.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ייסורים
אמנון כבר כמעט בן עשרים ושמונה אביבים,
הוא מהאנשים שלא צוחקים בחורף.
לאמנון הייתה אחות, היום כבר אין - היא רועה באחו עם הכלב
והחתולה והאוגרים שהיו לו כשהיה בן שמונה, עם הרבה חברים ושמש
שזורחת גם בלילה וכוכבים שמאירים את היום.

זכרונות
זכרתי פעם איך כשהייתי בת חמש לקחו אותי לשיעור ניסיון בנגינה
על פסנתר ואיזושהי מורה עם ריח של שום מהפה לקחה את הידיים שלי
בשלה, ליטפה אותן כמה פעמים ומלמלה לי: "אצבעות של מלאך יש לך,
אצבעות של מלאך".

אירוטיקה
אצבעותיו רכות כנגד שלה, שעה שהצמידו את קצות כריותיהם. הם היו
לבד באותו הערב, הוריו נסעו לסופשבוע והיא הוזמנה לבלות אצלו
את הערב.

אני לא מטורפת, באמת.
אנשים נכנסים למקום המכוער הזה, עם הקירות המתקלפים ומסתכלים
עלי ברחמים - כאילו אני מקרה סעד כלשהו. כאילו שלהם אין בעיות.

זכרונות
סבתא הייתה רקדנית. מאז שאני זוכרת את עצמי, היו מסתובבים בבית
סיפורים על ימי הזהר שלה והערצתי את סבתא. רציתי להיות כמוה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
רציתי להיות בלתי נראית,
להפריח בלונים בחושך.

כעס
ואני,
זמרת בארים

אהבה
האמנת ונשארת
כמו שאת בשבילי
והיינו רק שתינו בינתיים.

קצרצר
אישה היא קודם כל

והכאב מתחיל בבטן
כמו עקצוץ שמתפשט

ומעולם לא
ביקשתי דבר פרט ל,
גבולות

ודניאל נולד בן מלך
לדניאל הייתה תקווה.
לדניאל מלאו עשרים ושתיים -
וכרתו לו השפתיים,
שילמד ולא ישאל -
יותר מדי.

כמיהה
להחליט למות זה,
להפסיק לחיות.

את צורחת בי,
כמו כאב מתפרץ
אני זוחלת אל הפלג
בנהרות צרים של דם,
אני זורמת.

ואתה לא צועק
אתה-
רק שותק
לוחש
אני לבד
ואני לבד

וכמה אני רוצה
לאהוב
ולא רק
להרגיש אותך
בפנים.

עצב
כשהיא עצובה היא לא בוכה,
לא נותנת לרגש להשתלט עליה,

קצרצר
חתך נייר,
כמו נשיקת פרפר.

בדידות
כוכב.

כמה רגש

לפעמים, כשיש לי כח,
אני קמה מהכסא הנוח,
מעסה קצת את הכתפיים,
ומזיזה את הידיים.

ייסורים
את נסיכת מהלומות
מקיאה עם אור ראשון
הוא נסיך של מלחמות
את נופלת בין סדינים

עצב
כמו עלה שעף ברוח,
אני אפול לבד

בשם הטל ש,
ויתר עליי.

ניסיתי לשמר הבטחות,
לקלף ענני צמר,

קיוויתי לטוות לך שמלה,
כלה בתולה ללא כתם.

רציתי לקטוף לך פרחים,
סמוקי כותרת

בדידות
ורב החובל שלי
היחיד שחי
נושם
דגים מנופחים ממטבעות זהב

געגוע
אני נשרפת
באש חיה
כמו יהודים בגטאות.

חרטה
נתן
ולקח
ונתן ולקח
תפוחים מהאדמה
ובכה

כמיהה
משוך בשערי מראשי הקירח
ממחשבות
רדוף אחריי, נכה

בדידות
שטפי את גופך מצחנת האדם
גרדי את הדם שנקרש על ליבך
לבשי את הלב, לבן בתולי
והכריזי: 'הו אמא, לקח אותי איש.'

שואה
ופעם נספינו כולנו
נפלנו כמו ציפורים שנורו
רק מאדמה אל לב השמיים
וחלק עפר


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אירוטיקה
בלילה,
כשאני חושב עלייך,
אני נוגע בעצמי.

כשאהיה גדולה יהיה לי אושר.

אהבה
תהיה לי אהוב, כמו פסנתר.

אני שואפת מהסיגריה, אתה נושף. אתה מעשן קאמל ואני, שלא יכולה
לסבול את הריח, דבקה בפרלמנט.
מעניין איך אנחנו נראים מהצד,
זוג סנובים עם סיגריות יקרות,
מדליקים את הקצה עם הזיפו המעוצב שלנו ומכבים את הסיגריה עוד
לפני שהגענו לפילטר.

חוסר אונים
את מותחת את היד הימנית שלך מעלה,

האמה שלך מצביעה אל נקודה לא מצויינת ברגע השחור שמקיף אותנו,
בעוד שאר האצבעות שלך מקיפות אותה, כמכתרות את המלכה.

זוגיות
תצמיד אותי חזק אליך,
כן, ככה.
כל הכבוד, מותק. רק אל תשכח להחזיק מעמד.

אפרת אמרה לי שאם לא אדאג לחבר תריסים, היא לא תבלה אצלי את
הלילה יותר. אני לא מקשיב לה בעניין הזה מהסיבה הפשוטה שאם היו
לי תריסים, לשבת על אדן החלון היה עסק חפרני ומייאש.
אני תמיד יושב על אדן החלון כשגשום, מפסק רגליים ומביט קדימה.

חוסר אונים
את רוצה להיות אני?
באמת?
מאיפה בא לך הרעיון המטורף הזה?
אני נראית לך מיוחדת?

אהבה
שהגשם לא ייגמר לעולם.

אהבה נכזבת
אנחנו יושבים ככה, ביחד, בוהים קדימה.

אולי סרט, אולי עיתון, או תמונה, אהבה.

הרהור
כן, אני מאלה.
מהסוג המשעשע.

אהבה
אני בוכה כשאנחנו מתחבקים
וקצת בכיתי כשהתנשקנו בגשם.

אנחנו כואבים ומכאיבים ו-מאוהבים.

יסורים
למה, מדינה שלי
דיממת חיים
אל מחוץ לכתלייך
השארת אותנו כפצעים פתוחים
וקילפת הגלד גם
מחילייך הנאמנים
הרי אנו חיילייך!

כמיהה
יהיו לו אצבעות של פסנתרן, ארוכות ודקות.
לא אצבעות של גיטריסט, מחוספסות ומהירות.
לא אצבעות של סקספוניסט, מגושמות ועבות.
האצבעות שלו יהיו כ"כ רכות וכ"כ ארוכות שכמעט ולא אוכל להרגיש
אותן מלטפות אותי.

אהבה
אני פותחת את השרוכים של הנעליים שלי, אלה נעליים ענקיות כאלה,
וואנס מגושמות, ככה שלהוריד אותן זה ממש לא עניין, וזה נגמר
צ'יק צ'ק. ובכל זאת, אני מספיקה להיזכר ביום שבו יצאנו ביחד,
אני ואתה, לקנות את הנעליים.

חוסר אונים
אני לא באמת בוכה, טיפשים.

היא ואני
זאת מין שגרה שלנו,
אני חוזרת מהעבודה,
כל יום, בערך באותה השעה.




-לא, מטומטם, זה
וואקיזשי!






קומיצה מסביר
לשוטר שעצר אותו
על ריצה ברחובות
עם חרב נינג'ה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 47483. בבמה מאז 22/1/05 3:28

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליפית שפירא
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה