|
יין גל
איך היא תכתב בגוף שלישי כשהיא מתקשה לחיות בגוף
האחד ועוזבת גם אותו לפרקים כדי לערוך סיורים
במקומות מעניינים יותר? מאז הגיחה לעולם ב 1954 דברה
רק בגוף ראשון. גם המורה בכיתה שמעה אותה תמיד בגוף
ראשון(תמיד, זה כמעט תמיד...כי מאז שלמדה לדבר היא
לא אהבה להפסיק) . למען האמת, היא חיזקה, ביססה
ואיששה את המלל בתנועות הגוף. את האצבע הזו שהיה
צריך להרים היא פשוט שנאה. אהבה ספונטני עוד לפני
שזה נכנס למתכונים של "פנויים פנויות". המורה שלה
נהנה מהקטגוריה של "שווה בין שווים" ולכן היא נהנתה
לשוחח עמו חופשי בשיעור, בלי התראות מראש. היתה חסרה
רק כוס הקפה אך הוא היה זקן מדי...זו הסיבה שהגוף
שלה לא הכיל עד כה שום גוף לבד מהריון של יצירה
ספרותית: "תפוח לא לך בקלע אישך ". הצירים האלה
נמשכו 40 שנה ולאו דווקא במדבר. העולם אינו מקום
שומם עבורה אלא מיטווח אתגרים קורא (למי? למה?)
ומסקרן. "קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי". היא גם קצת
רגישה וזה בהחלט לא יהיה מכובד אם תנסו לדרוך עליה.
היא מלאת אהבה. לאדם, לצומח, לבעלי החיים, ליצירה,
לכדור הארץ ובפרט, לעצמה. לכן היא נאבקת למען כל
אהבותיה כדי שבסה"כ יהיה לה טוב. לראשונה בחייה היא
חוגגת חופשה נדירה מעיסוקה הרומנטי במין השני. פסק
זמן מהתפעמויות הלב, מהתאהבויות, מאכזבות, מהיחד ,
מה שמותיר המון פנאי לאהוב את כל הדברים האחרים.
אואוו!!! (מילה מכובדת?) כמה שנים בזבזה על הסיפורים
העקרים האלה ...אך לפחות נולד ספר עם יותר משמץ של
רומנטיקה ולכבודו נולדה הוצאת הספרים "דלישס" כך שיש
לי כבר 2 פעוטות לטפח ועוד אקולוגיים. היא לא רוצה
להטריד אתכם במלל מיותר (החזקתם מעמד עד עכשיו?) אז
את ההמשך תקראו ברשתות פייסבוק וטוויטר בהן היא
משתלטת על עמודים שלמים עם כתבות אקטואליה, ירוק
ושטוזים. היא עומדת להעיר את עולמכם בתערוכות אומנות
של ציור ומיחזור. זה יסייע לה למחזר את עצמה, מה
שחיוני עבורה כדי להנשים את זימיה הדגיים מחוץ לים
השיגרה. שורשיה חזק באדמה ובחוות בעלי החיים בה
עבדה עד שבטלו אותה מאומנותה עם סגירת החווה.
ובקרוב...המשך יבוא!
נ.ב. מחפשת מועמדים לעזור לה להציל את הקוטב הצפוני
לפני שהיא תמות מחום, יחד אתכם, כמובן!
|
|
