|
 274404962
יעלי בן-עמי (שמה הספרותי. השם המלא שמור במערכת).
נולדה בתאריך ה-1.3.1988 למשפחה אוהבת וחמה.
יעלי ניחנה בכושר התבטאות נפלא עוד מהתקופה בה רבים
רק אמרו "אימא".
יעלי חיה טניס, אוכלת אינטרנט ונושמת סקייטבורד..
אהבתה הגדולה ביותר היא ליצור שירים וסיפורים בעתות
משבר ודכאונות.
מקווים שתהנו מיצירותיה של הנ"ל. קריאה מהנה.
לפני כשנתיים חוויתי לראשונה מהי הרגשתו של אדם המאבד אדם קרוב
לו.
מאז שאני זוכרת את עצמי, למזלי אף פעם לא ידעתי הרגשה זו.
אך הרגשה זו נשברה לפני שנתיים כאשר נפטר סבא.
לרובכם הדבר ניראה רגיל לחלוטין, משום שהרי לכל בן-אדם אלוהים
נותן זמן חיים מוגבל. אך בי
|
נוי, כבר עבר לו זמן רב מאז המכתב האחרון שלי אלייך.
מצטער שקצת הזנחתי אותך. את יודעת הרי איך זה בגיל הזה.
בגרויות. מבחנים. ובעיקר בנות...
כל-כך שקט לי ועצוב בבית בלעדייך.
לילה, לילה, בלכתי לישון חושב אני עלייך. מתגעגע אלייך.
מהרהר לי, איך הייתה התחושה
|
לפתע, משום מקום זה בא. לאחר שתיקה ארוכה ומייגעת זה בא. נועה
תפסה את ראשי והדביקה את שפתיה אל שפתיי.
תחושת החום והמתיקות הציפה אותי. הקור לא כירסם את עורי עוד.
הרגשתי שעומד אני לטבוע.
"למ..למה נישקת אותי?" שאלתי את נועה לאחר שהרפתה ממני.
"בגלל ש... אני
|
בוקר אחד, הגעתי לשעת אפס, בעוד אני נכנסת לכיתה ואין אף אחד.
רק יורא יושב לו שם לבדו ומצייר. מצייר מה שידע לצייר טוב יותר
מכל. הוא צייר אדם שוכב במיטתו, מת.
|
לפתע תקפה אותי בהלה. מה אלבש?! מה תגיד רותי?! וגרוע מזאת, מה
יגידו עליי הילדים הגדולים בחטיבת הביניים?!
עוד לפני שהספקתי להיכנס לפאניקה ולהסיק מסקנות, נשמעה דפיקה
|
מראה שעסוקה רק בלשנוא את הסובבים אותה
מראה שעסוקה בשנאה כלפי עצמה...
|
תמיד תמיד כשאני עצובה,
הוא מופיע ומרפא את ליבי
|
לא מבינה איך הלכת
מבלי לאמר מילת פרידה
לא מבינה למה עזבת
ולעולם גם לא אדע
|
צלקת כל-כך כואבת.
כל פעם שנוגעים בה
היא שורפת ושורפת.
|
אני מדברת על בני אדם שרוצחים,אני מדברת על בני אדם שאונסים
חסרי הגנה אחרים ולוקחים מהם נשמה וחיים, אני מדברת על עוד
המון אנשים שלוקחים חיים של אדם וזורקים אותם לזבל.
אני לא מבינה, למה לאנשים כאלה מגיעים חיים??
|
|
|
ליפה זה לא
אוכל!
חרגול לכינה
נחמה |
|
