|
ילידת שנת 90'.
הרבה שואלים אותי לגביי השירים שאני כותבת מה
הקונספט, למה התכוונתי, מה הרעיון, מה הסיפור של
השיר.
הכי יפה בשירה זה להתחבר לשיר מהמקום שלך.
לא לנסות להתבחר לקונספט שלי.
אם הצלחתי לגעת באחד או אחת מכם-
אני חושבת שעשיתי את שלי.
אף אחד לא ענה לי. המשכתי לבכות. הדמעות לא הפסיקו לזלוג מבעד
לעיניי. הבית היה ריק ממשפחתי.
הבית היה ריק מהכול. אפילו מהחום שאמא, אבא ואן הקטנה עטפו
אותי בו כשבחוץ היה שלג וקור חדר לעצמות.
|
לאט לאט הקסם פג
והאישה שאני אוהבת
הופכת לקרש אצילי
המחטים במרדף אחריה
|
קשה לה להסתכל לתוך עינייך
אז היא שותקת
ולוקחת סכין חד,
חורטת את כל המחשבות על העץ בגינה,
מקווה שתעברי שם בקרוב
ותקראי את מה שלא הצלחת להבין אף פעם
|
ולפעמים הנגיעות שלך
משחררות אותי
מכל המחסומים שניצבו מולי
רק להרגיש אותך זוחלת
מתחת לעור שלי.
|
צריך לחבק את כל החיילים
שנלחמים בשבילה
בלעדיהם היא חצי בן אדם
לרפא את כל הפצעים הטריים
גם להם כואב
|
כמה ימים את עומדת מול מראה לבנה
מביטה לתוכה, ורואה מישהי אחרת, קצת שונה
לאן נעלמה תמימותך?
את שונה, אבל אני אוהב אותך
|
גם הייתי רוצה לאפר אותך
איפור זועק בצבע ירוק
הפנים שלך יצרחו
כמו שצרחתי לך פעם
יתאים לעיניים הירוקות שלך
|
הים שאני עומדת מולו קפא
ברגע שהגעתי
השמש שקעה
והחול התקשה
|
בהמשך הדרך ישנה שתיקה
והעתיד השמח נקלע ברשת
שחורה עם חורים
|
אלהים מביט בך תמיד
ויש לך ברק יפה
הוא אוהב את החופש בעינייך
|
את יפה כמו פרח אדום
היא אמרה לך
עם מבט חד בעיניים
היא קטפה לך את כל העלים
לא כאב לך בכלל
עכשיו את פרח אדום בודד
בערוגה ריקה
|
לא נשאר לנו זמן
גם לא שנייה אחת
אנחנו עמוק בתוך האדמה
רחוקים מלרחף
|
אני רוצה לקפוץ גבוה
עד שהרגליים שלי יהיו משותקות
ואני לא אוכל לפנטז
אני לא אוכל לפנטז לבוא אלייך
|
ולאדם הזה יש ניצוץ שמדליק אותו
ויש מיליון סיבות שגורמות לו לכבות
כמו נר שהשעווה נגמרה לו
|
אנחנו חיות בעולמות שונים
אז תקחי סכין ותנעצי בי
תחצי אותי לשניים
|
|
|
"אל גינת אגוז
ירדתי"
שיר השירים,
פרק ו פסוק י"א |
|
