|
היום התחיל לה עם חיוך.
בפעם הראשונה מזה הרבה זמן היא הצליחה לחייך קצת, אולי אפילו
לצחוק. אולי...
|
יש הבדל עצום בין לטבוע,
לבין ליפול.
|
אני רוצה שיכאב לו כמו שכואב לי,
שיעבור גם הוא את העינויים האלה
|
אני בדיוק מה שאתה חושב שאני.
מושא תשוקותיך האפלות.
|
עד לא מזמן היה לי האלכוהול שעזר לי להיות קצת יותר שמחה וקצת
פחות עצובה.
עד לא מזמן היה לי האלכוהול כדי להצליח לשמור על האשליות שלי.
|
יש את מי שאני באמת.
ויש את מי שכולם חושבים שאני באמת.
וזו לא אותה אחת. אף אחד לא יודע מי אני באמת.
|
נראה לי, שאחרי כל השנים האלה, את כבר צריכה להכיר אותי.
את מכירה אותי, לא?
את צריכה להכיר את אלפי החולשות שלי.
|
בכל כמיהה יש משהו נורא עצוב בעיני. משהו כואב ומתסכל. משהו
שלוחץ קצת בחזה ומחניק את הגרון.
|
הייתי בטוחה שהיד שלו נורא מיוחדת, אבל בעצם נורא רציתי יד.
ואז אתה באת.
|
פעם עוד היו ימים טובים.
אני לא אגזים ואגיד שהיו הרבה כאלה, אבל היו לפעמים.
אנחנו שמחנו. אני, והם, וגם אתם. יכולתי לראות שאתם שמחים
באמת.
לפעמים אפילו הצלחתי לראות אהבה בעיניים שלכם. אבל רק לפעמים.
|
לפתע הצטיירת בדימיוני בתור הקרש הזה שאני עובדת עליו, נאבקת
להוציא ממנו מסמרים וסיכות, מנסה להתאים אותו לצרכים שלי.
|
אני אהיה פה, איפה שהשארת אותי.
|
יש את הרגע הזה שאתה מתעורר.
שאתה מבין ששיקרת לעצמך כל הזמן.
|
לאט לאט אתה נעלם באופק הכחול.
שמחה מהולה בעצב.
|
גם לי מותר להיות עצבנית.
זה שכולכם התרגלתם לזה שאני מוותרת תמיד, זה לא אומר שבחרתי
בזה.
|
אני בטוחה שיש שם משהו מעבר, אני מרגישה את זה...
...לא רוצה להתנתק ממך, לא רוצה להתרחק.
|
ציור אקריליק מצולם במצלמה דיגיטלית
|
ציור בגודל A4 במקור (21X29.7 ס"מ)
|
רישום מצולם במצלמה דיגיטלית
|
ציור שמן מצולם במצלמה דיגיטלית
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
תגידו, זה עוזר
לי בקורות חיים? |
|
