[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ארצישראל
"פאנטה, פאנטה," רדפו קריאות קצובות בקולות דקים את הג'יפ
הצבאי שזחל בחום היוקד. ידיים דקות מושטות קטעו את זמזום
הזבובים ואת אזהרתו של אבא לא לשלוח ידיים החוצה.

"אה, את הולכת להופעה של אסתר עופרים ויוני רכטר?"
"את רואה אמא, משתלם להיות בחברתם של נכי צה"ל."
"תמרי!" נזפה בה אמא ומיד המשיכה בקול רך יותר: "ומה... אני
מסכימה?"
"נו, אמא..."

"שמע, אני ממש מצטערת אבל אני הורסת לך את הריפוד."
"זה יתייבש אל תדאגי."
"כזה יום דפוק לא היה לי מזמן. תודה שעצרת."
"האמת שהייתי צריך לשכנע את עצמי כמה דקות לפני שהצעתי לך
עזרה."

מכתב רשמי לפגישה עם מנהל בית הספר נשלח לאדון ולגברת שחק. זה
לא היה עניין של מה בכך. ילדי משפחת שחק הם מחוננים. לא כי
האמא שלהם אומרת, אלא כי המבחנים אותם עברו כדי להכנס לבית
הספר בו הם לומדים הצביעו על מנת משכל גבוהה במיוחד.

היינו מבודדים בין ההרים, והאש הייתה חיה. נתתי בבעלי מבט
מאיים והתוודיתי שאני ג'ולייט מצרפת. הייתה לי הרגשה שגם את
צרפת הם לא כל כך אוהדים, והרגעתי שמאז נישואי לבעלי האמריקאי
ניתקתי את כל הקשרים עם המשפחה.

אין, אין על הדיל שלנו גיברת. לא יעזור לך, מה שאני מציע לך,
לא תשיגי בשום מקום. אצלנו בזול, אמין. איך הגענו אליך?
מ'זת'ומרת?! את ברשימות שלנו! איזה רשימות? של כל הישראלים!

הבן שלי, שמזה חודש אבדו עקבותיו, ניכנס לחדר וסיפר לנו,
שההורים של גאיה, הבחורה שהוא אצלה כל הזמן, הזמינו אותנו.
הרמתי מבט מהעיתון בו הייתי שקועה ונתקלתי במבט השואל של אבא
שלו, כשהוא חוזר ללא קול על השם ג-א-י-ה.

שמעתי איזו דחיפות בקול שלו. לקחתי את כיסוי המיטה שהיה זרוק
על הריצפה ויחפה הלכתי לכוך הישיבה שם, בחלון על יד המיטבח.
"ספר מה קורה. לא צלצלת כדי לברר על צ'ק".

זוגיות
הוא לא הרפה והיא נמתחה ואמרה לו משהו בשקט. הוא הסתכל עלי
בעיניים מצומצמות ושחרר אותה. מישהו מהחבר'ה שלו שלף בקבוק של
ג'וני ווקר. כולם שתו לחיי הזוג הצעיר.

מיכל הודתה לאלוהים שלקחה את התרופה שלה נגד מחלת ים והתיחסה
לים הסוער. כולם נראו מאושרים ודחו בבוז את התיחסותה לכך שהים
גבוה ומסוכן. דן דיווח, שהים הוא ים ארבע מה שנחשב "כמעט חלק"
והבטיח שצפויה הפלגה בטוחה ונוחה.

אלמנה ישראלית בת 38 מחפשת מועמד לנישואין לצורך מימוש צוואה.
על המועמד לאהוב ילדים ולהסכים לחיות למשך חמשת השנים הבאות
בארצות הברית. המעונינים מתבקשים לפנות לת.ד. 98654 בתל אביב
להשאיר קורות חיים ופרטיהם של שני מליצי יושר. מתאימים יוזמנו
לראיון.

ארצישראל
להורים שלי יש מנוי להצגות ביידיש.
אמא שלי מבינה, אבל לא יכולה לומר מילה בשפה שביישה אותה
בילדותה.
אבי אינו מבין דבר. ביידיש.

פתחתי את הדלת ברגליים יחפות, במכנסי הג'ינס הקצרים של הבת
שלי, שהעבירה אותם אלי עם הוראות ברורות שהם מתאימים לעבודות
גינה בלבד ובכובע קש, שראה ימים טובים יותר. בפתח עמדו קול הבס
ושלושת החברות הטובות ביותר שלי.

חזרנו על השאלה "איפה השירותים?" ואחר כך תרגלנו כיוונים.
טיילנו ב JCC בעקבות ההוראות שהם נתנו אחד לשני. לאחר שנפרדנו
לשלום, אחד מהם שאל: "את סברה?"

זוגיות
היא אוספת חלזונות לערימה, מתיישבת מתחת לעץ התות, חופנת כמה
מהם בידה וממוללת אותם בין האצבעות. לחץ קל על החלזונות הקטנים
מרסק את הקליפה. את הקונכיות הבוגרות, העבות יותר, אותן היא לא
מצליחה לסדוק, היא משליכה בתנופה לעבר הכביש.

אורבני
האישה במעיל התקדמה אף היא ובתנועת ביטול לעבר היד השלוחה,
הסבירה: "מה פתאום ככה?" וסגרה על היד הקפואה של הבחורה. היא
נעלה עם האגודל על האצבעות ודאגה לכך שהאמה של הבחורה תזדקר
כלפי מעלה. "ככה. זין כמו שצריך מגיע לו! תשלחי את הזרוע מעבר
לכתף ותלכי קדימה!"

התמקמנו על הצוק, זה ששואב אליו את כל הצעירים לשעה של
עינוגים. אנחנו ישבנו שם מכורבלים. העיר למרגלותינו, פנינו
לדרום, מחפשים את מאדים. בחושך שאפף אותנו, הוא בהק בשמים
הנקיים מענן, עולה בזוהרו על הכוכבים כולם. אומרים שב 2287 הוא
יהיה אפילו קרוב יותר.

לא די שסבתא לא עמדה במבחן הרורשך שנקווה לשלולית על הריצפה
למרגלות החרסינה בשירותים, היא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את
הישנות המעשה.

הם מסתדרים נפלא הבנים. אורי הציע עזרה עם האוהל. אבל כשהאחרים
באו מלאי אנרגיה עם כל הציוד, הוא נסוג באלגנטיות, נעץ מבט
באפור, שלח אלי מבט מתנצל ואמר כוס אמק הגשם הזה. פרצתי בצחוק
ומעכתי אותו, את הילד המגודל הזה, שהגיע אלינו לביקור.

קול ממהר עם ההודעה: "נורית מותק, אני תקוע בתנועה ואני לא
אספיק להגיע למשחק. מצטער על השעה. סעי בזהירות. יורד מבול",
טרף את כל תכניותי. החזרתי לו צלצול "מותק, אתה אף פעם לא קורא
לי מותק. אני לא מותק. מה קורה, מה כבר עשית?"

היפרדות
בדרך כלל בהפסקת הצהריים, החבר'ה מהתעשיה האווירית היו מגיעים
והמקום היה מפוצץ. לוותיקים היו שומרים את חמשת השולחנות לאורך
הקיר עם המראה והשאר היו כבר מסתדרים.

בלחשוש ובתיאום מושלם דקלמנו בפעם האחרונה עם המרצה לקולנוע את
ה: 'Carpe Diem', איתו הוא תמיד שולח אותנו לדרכינו. הרבע
הראשון של שנת הלימודים באוניברסיטת N.Y.U הסתיים. הרבע הבא
יתחיל אחרי חופשת החורף, בשנה הבאה.

מסעות
בתקופה בה האור רך באמצע הלילה, ביצי הסלמון שוקעות לאיטן
לתחתית הנחלים. באביב יצאנו לחגוג את בקיעתן.

אורבני
"תשמע, החוטים מחוברים כאן לא נכון," נמרוד מצא את עצמו מעיר
פעם אחת. מכאן הדרך הייתה קצרה לבירור פרטים נוספים הקשורים
בלבנת החבלה. והיה זה רק טבעי להמשיך ולהסביר שכדי לפעור חור
בגודל שהם רוצים, עדיף חומר אחר.

זה התחיל מחוסר ברירה. הוא אהב לשחק כדורגל אבל כל החברים שלו
שיחקו פוטבול. הם ניסו בכל כוחם לחבב עליו את המשחק אבל דבר לא
עזר. המשחק ההוא על תלבושתו ועל המעודדות הקופצניות, שהיו
צמודות אליו, מעולם בעצם לא תפס אותו.

"את באמת יצאת עם גברים משגעים. מה לא היה בסדר איתם?"
"איתם!?"
"כן"
"אולי אצלי?"
"לא. אם העסק לא עובד במיטה, הגבר אחראי לכך"

הוא קידם את פניי עם חיוך של 120 וולט, כזה מנומס, מאופק,
מעונב וארוז בחליפה. הוא כמובן הוביל, פתח את הדלת ונתן לי
להכנס לפניו למשרד קטן, לבן, שדגל מכובד זקוף בירכתיו.

ביום בו ארנולד שוורצנגר נבחר למושל הרפובליקני של מדינת
קליפורניה אתי חבטה את ראשה באספלט. ביום בו האפיפיור, יוחנן
פאולוס השני, הכריז על האם תרזה כ"מבורכת" - שלב אחד לפני
הפיכתה לקדושה, אתי התעוררה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
רציתי להסביר לו
את העדר הטבעת
אבל אתה צחקת

מודה אני בחג ההודיה הזה
שבנעוריי, מילא את הזיותיי
פנטום ללא שם.

באתי אליך
אהובתי הרודנית
באור ראשון

ולמה לא מדווחים שם
מהטור דה פראנס
על מה אתה חושב
לפני שאתה נרדם

זה רק אתה אני והכרים
לראשינו הנחים
מתעלוליהם של השדים

הכל רוחש בערבות שלך
ואתה עייף, מלקק את הפצעים
בצל
ללא תנועה.

ביקורת
זה לא מספיק
להביא ילדים לעולם כי חייבים
כי הם בבסיס הנישואין
או כי טעיתם בחישוב של ה'ימים הבטוחים'

אל תדאג
עיניים שלי,
זה רק זנבו של קיץ.

אכזבה
חור שחור
שקורס אל תוך עצמו
ובולע בקטנותו
את טונות הפצצות

יפה שלי,
הימים מתקצרים
והסימנים להיותך
מתחילים להיאסף לצרורות רכוסים

אהבה
הבטחת שבאוגוסט
הים הצפוני
יהיה חלק
כמראה

רק אתמול היית כנפי פרפר בתוכי

לאן אתה רץ?
היזהר לבל תמעד


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מזה יומיים אני חולמת על טורטוגרו. ראשית, ריח הלילות
בטורטוגרו משתלט על החדר, משחק עם הוילונות הסוגרים על קרירות
החורשה שבחוץ. ריח רענן ולח העולה מגוף של מים המוסתר על ידי
מסך גשם טרופי חם וערפילים. לפתע משום מקום מגיחים צבי ענק
בהמוניהם מהים.

"לא, לא שניר!"
"רק שניר!"
"את מטורפת על כל הראש! הוא יאכל אותה לארוחת צהרים!"
"זה ב-ד-י-ו-ק הרעיון!"
היא זרקה קריצה והלכה לטבילה שלה.

ידעתי ששניר קבע עם נורית. על החלק הזה היא דיווחה.
"היית מאמינה? שניר הגדול, נשמע זהיר. כמעט פרצתי בצחוק מהקול
המהסס שלו. להגיד לך את האמת, אני כבר אפילו קצת מרחמת עליו.
מה עבר עליו?"

האמת היא שהתאפקתי לא לפרוץ בצחוק למראה תגובתה של נורית
להבטחתי למצוא לה ג'יגולו. בעצם אם חושבים על זה אינני יודעת
מה היה מצחיק יותר תגובתה של נורית או תגובתה של חברתינו
השקטה, שבדרך כלל אינה מנידה עפעף, כשהזכרתי בפניה את שמו של
שניר כמועמד.

אני לא מבין איך לא הצלחתי לצאת מזה! מה פתאם לצלצל לנורית? מה
לי ולנורית? היא חברה שלהם טובה. אני חבר שלהם טוב. משהו ביננו
יתקלקל והכל יתקלקל בין כולנו. מה אני צריך את זה? הרי היא
תספר לנסיכה הכל ורק זה חסר לי, שהבנות יכנסו לי למיטה.




עצה שימושית

נגבו את האף
בטלית


תרומה לבמה





יוצר מס' 19764. בבמה מאז 26/2/03 22:05

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליעלה הלעי
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה