|
אומרת לעצמי:
זה השיר האחרון
וכותבת עוד פזמון
|
מתי שהוא, ברגע אבוד כשעון ללא מחוגים,
כלעומת שבאה -
הלכה.
|
ואחרי כל הדברים האלה,
אתה יודע מה?
|
מי שהולך ממני, בוצע חלק ממני
|
בלי הכרה מרימה את שתי ידיי
נכנעת ומתמסרת שוב לחלום בהקיץ
|
לברוא בכתב ידי,
אותיות, מילים, חיים.
|
היום בערב החלטתי להעניק לך שיר במתנה.
עטפתי אותו היטב כי הכנות בו שבירה, וכרכתי סביבו סרט אדום כדי
שיהיה לך יפה
|
סגרתי אחריי את דלת החדר והתיישבתי על הכיסא; מולי השתקפו
במראה פנים כבדות, אני לא יפה כשאני עצובה. ניסיתי לחייך ויצא
לי עקום.
|
אם לפתע פתאום יכבו לי את השמש
כך באמצע היום ימיט הלוט אפלה
או פשוט תשכח החמה להפציע קרנה
אז תדעו שלמרות הכל, אני בסדר.
|
רק אתמול הסתכלה במראה, בוחנת בדקדוק את בבואתה, עוד מתלבטת אם
לשבוע רצון מעצמה. ואחר כך, ברגע של התעשתות נוזפת בדמות הזאת,
ממול, שמתנהגת כמו בת 15.
והרי היא כבר בת 20. עשרים!
|
|
|
בנות...
אי אפשר אתן.
אי אפשר להכנס
לאוהל שלהן.
חייל חרמן.
סיכום יומי הששה
עשר בצבא. |
|
