[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אמא אומרת שאין לי מה לדאוג מהקטיושות, עלינו זה לא ייפול.
כשאני שואלת אותה איך היא יודעת, היא אומרת שאם לא נפל עד
עכשיו כבר לא ייפול וממשיכה לשטוף את הכלים אבל אומרת לי
להישאר בחדר האמבטיה, עוד לא עברו 15 דקות.

דנה עוד לא קמה, היא מנסה לעשות קולות של ישנה ולהקשיב. נדמה
לה שאין רעשים כשהיא לבסוף קמה בלי להדליק את האור והולכת
לשירותים בשקט. בדרך היא נתקלת בקיר במסדרון והלב שלה דופק מהר
ובכל זאת מגיעה עד לשירותים, יושבת על האסלה הקרה ועושה פיפי
ומבקשת שיצא מהר אבל

כשאמא ויוסי לבד, אז הוא דואג שהיא לא תתעלף, כי בערך פעם
בשבוע היא מתעלפת. אז הוא כבר יודע שהוא צריך להתקשר לשכנה שזה
2 בחיוג המקוצר, רק לוחצים פעם אחת ארוך על הפלאפון של אמא
ויותר מזה לא צריך לעשות כלום כי כבר באים אנשים אחרים ועושים
את מה שצריך לעשות.

סוסו השועלה לא רצתה לדפוק בדלת, היא כבר ידעה שזה מאוחר,
מאוחר מדי.

מכתב
אבא,
אני כותבת לך את המכתב הזה גם אם נדמה לי שלא אתן לך אותו.
אולי זאת לא חכמה לכתוב לך מכתב, לתקשר אתך בדרך שהיא קלה לי
והיא לא כ"כ קלה לך. אבל בעצם, איזו דרך כן קלה לך? לפעמים אני
רוצה להרים ידיים, להגיד שנמאס. להבין שאנחנו רחוקים, אתה
בעולם שלך, אני

בשעות האלה של הלילה יש מין שקט קצת מפחיד. הציפורים עוד לא
מצייצות והכלבים לא נובחים. כמעט אף מכונית לא עוברת. נטע לא
מבינה איך היא היחידה בעולם כולו שערה ובכלל היא לא מבינה איך
יכול להיות שמישהו אחד לא מצליח לישון ומישהו אחר בכלל לא
מרגיש את הזמן שעובר

פריכיות אורז, זה מה שעדי הביאה לפיקניק של הכתה. מיכל הביאה
במבה רגילה ואדומה, ניר הביא בקבוק קולה ובקבוק מיץ תפוזים
והיא הביאה פריכיות אורז.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אתה שרוע מולי
זנבך מתנחש לימין מתנחש לשמאל
מבקש שאתפנה אליך
שלא אשב ואדפיס סתם כך
מילים מילים

אני שותה אותך
בלי הכדור
הוא רק עושה לי חור בראש
ואני נשפך

בוא אליי (היא קוראת לו) תבוא
רק כדי לראות שאני בוכה

מנסה לכסות את החור במלים
לרפד טוב טוב בקצוות
לאטם את החורים שבין המלים
במלים

ארספואטיקה
הכי אני אוהבת
לשכוח
שאני כותבת

זה לא ממך
הילד

מצב
הוא מביט בי במבט שואל
אני לא שואלת
ולא עונה

אתה הולך פנימה, יוצא החוצה
מחפש אותו על הדשא
בין העצים
ואתה יודע שהוא שם

כמיהה
תפוז כתום מדי נושר מהעץ
מרוב תפוזים לא רואים תפוז
לא רואים כתום

כי הבובה אומרת על הדוד מין דברים
כאלה שאי אפשר לשכוח

מצב
לקרוא את הסימנים
ולא את מה שכתוב
שוב ושוב באותה השורה
להביט במספרי העמודים המתחלפים לאיטם

אין לך אוויר
אבל אתה ממש רוצה לנשום,
ואתה שומע את עצמך מזמזם כמו יתוש

יושבת בתוכך
לא יותר מדי נמוך ולא יותר מדי גבוה
כדי שלא תוכל להצביע בדיוק.

מצב
קר לידיים משבי קור עוברים בהן ככה זה כששוטפים כלים בשעת לילה
מאוחרת
וכבר אי אפשר להשתמש במים החמים, שיישארו למקלחת.

זה לא ממני, אתה יודע
אז ממי זה, לעזאזל
או שסתם כך זה בורח

מחפשת אותך
מתחת לחלצה
מבעד לארשת הקרח
(אמרתי לך שלא תראי)




החומר פארש
הבאנג על הפנים
האקמול נגמר
והלשון בפנים
נגמרה ההשראה
גאון אני לא
אצא
מתי אני אקרא
בבמה כשאני בבית
כסא?


תרומה לבמה





יוצר מס' 41303. בבמה מאז 5/9/04 13:46

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליעל צבעוני
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה