|
חיה בין הדת, העולם, והכי גרוע: המחשבות של עצמה.
מכורה למוזיקה, לתנועה, ולרגשות.
מחלקת הכל לשלשות בצורה מטופשת למדי.
It's a world of paper
We are all paper dolls
|
And the story goes on.
It never stopped, and never will
As long as people were, are, be
|
Stop telling me to bow
Stop telling me to give
Stop telling me to sacrifice
To let go and believe
|
כי אם אלוהים זה רצח
ופחד ודם
אז אין אלוהים
יש רק בני אדם
ורק אנשים
שרוצים להרוג
אז הם ממציאים תירוץ
ומפסיקים לדאוג
כי הכל מכוון
ולכל כדור יש כתובת
בשביל כבוד ה'
מנתצים את יצירותיו.
|
אני רואה אותך מולי, ובתוכי בוכה
אני רואה אותך, אני אזכור אותך
על ההצגה הזאת מסך קטיפה ירד
בזריחה הבאה אני אצפה לבד
|
מציאות מטורפת
חיי נקמה
מדחיקים את הפחד
חיים משנאה
|
אמרו לי להיפתח לאנשים.
לא להיות כזאת סגורה.
להשתחרר, לוותר לעצמי, להנות.
חיים רק פעם אחת.
|
יש בתוכי איזה משהו
שמנסה לצאת
שמנסה לגעת
שמנסה להבין מה שקורה סביבי
שמנסה לפלס לו דרך
|
ליפול.
ליפול עמוק, רחוק.
ליפול מהר.
|
כבר מוכנה לוותר על הכל
על מי שאני, על מה שאני
אם רק יתנו לי להיכנס
אל המשחק
|
אבל רק להמשיך לכתוב
משהו- כלשהו!- רק להמשיך
בקרב ההישרדות המטורף הזה
להזיז עיפרון, להזין מילים לנייר
להוציא מים מהספינה
|
קוראים לו ישות
קוראים לו קוסמוס
קוראים לו אניגמה
קוראים לו גורל
|
אני רוצה שיהיה לי גוף, אני רוצה נשמה
אני רוצה כל כך הרבה אבל כבר לא יודעת מה
אני רוצה לדעת, אני רוצה לזכור
רוצה לשכוח את הכל ולהשאיר מאחור
|
מה ההבדל בין זה ליומן? בשניהם מנסים שהכל ישמע
מתוקתק, משוייף, מהוקצע
מצופה בלכה שקופה
שמפרידה, מחיצה.
|
תחייכי, בבקשה
נו, תנסי את זה אולי
רק אל תהיי כזאת נוקשה
כי את פלדה, ועד מתי?
|
אני רוצה חופש. אני צריכה חופש.
אני כמו ציפור כלואה כאן! אני צריכה אוויר, אני צריכה לעוף,
אני צריכה לשיר את השירים שלי. לעצמי, לא אכפת לי למי. העצמות
שלי בוערות מרוב כאב, מרוב ההתנגדות לקום ולרוץ. לשומקום, לכל
מקום. העיניים בוכות מכמה שזה חסר לי.
|
|
|
מתי בפעם
הראשונה מופיע
"בועז רימר"
בתנ"ך? |
|
