|
 145375273 יעלי
לאבא שלי יש סולם,
עכשיו הוא נוגע בשמיים.
|
להתמסטל מהאוויר,
לחבוט את הראש בקיר.
|
תברח למנוחה,
כסה מחשבותיך בשמיכה.
שגרה קצרה שנקטעת בין רגע
ושוב היא נשארה עם פגע.
חובשת עוד כוויה,
עכשיו היא כבר גוויה.
|
היא תלחש לך באוזן,
תחבק את הדובון
|
דממה חרישית,
שתיקה לילית.
מוניטור שמשגיח,
הכל נעול עם דלת ובריח.
מסתובבת בין חולים
ורק תוהה אם הם לא מתים.
|
לוקחת תת מקלע ויורה בכולם.
|
שנלך בעקבות משאבת הדם שנקראת לב,
ושפעם אחת ארשה לעצמי להתאהב...
מן מניה דיפרסיה וטירוף לא נורמלי...
|
אין אני, אין אגו, אין נשמה,
גם הלב הפך לסתם משאבה.
|
תראי לי שגם לך כואב,
תוכיחי שהכדור ימשיך להסתובב...
|
גוונים של צהוב,
תחבק מקרוב!
|
ואת העוגה חותכים.
פרוסה אחר פרוסה...
הגרגרים מתעופפים,
ושלג קצפתי ממלא את הכל.
|
קוטף את הפרי שעוד לא בשל,
חיכה שיבשיל, הוא לא גדל.
הסתכל על התמונה- השליכני על הקיר.
|
|
|
חחח...בועז רימר
כתב שהוא לא
מורה במתנ"ס..
בשפת
הפסיכולוגיה
קוראים לזה
הכחשה עצמית.
-לכולם יש
קריירה... |
|
