|
"יש מלחמות שמוטב לשתוק אותן".
ואף-על-פי-כן.
בטח אתה שוכב במיטה עכשיו, בוהה בתקרה המתקלפת שלך, כשפינק
פלויד שרים לך ברקע את החיים שלך. בטח אתה לובש את תחתוני
הבוקסר שקניתי לך בחו"ל, עם הציור של מיקי-מאוס בצד ימין למטה,
איפה שהכי אהבתי לנשק אותך
|
אתה קופץ ראש אל תוך המים. הם לא קרים כמו שחשבת, לא זיינת
אותי בים כמו שהבטחת.
|
לחצתי על פטמותיה. "לא, תפסיק!".
לא הפסקתי. לא יכולתי להפסיק, הייתי חדור חרמנות. זה לא אונס,
חשבתי בלבי ברגע של תודעה. היא אשתי, זה מתפקידה לספק אותי.
וידעתי שהיא רוצה אותי.
|
הוא פותח את הברז רק קצת, כדי לא לעשות רעש, ומתחיל לשטוף את
הכלים. בראשו כבר מריץ את הריטואל הקבוע: אחרי השטיפה יעבור על
השיש עם מטלית, ינקה קצת את הגז, יוריד את הבגדים האחרונים
מהחבל, יקפל אותם בערימה מהגדול לקטן- כמו שהיא אוהבת, וייגש
להניח תפילין.
|
פעם ראיתי את הפטמות הענקיות שלה במקלחת, פעם גם מצאתי טמפון
ספוג בדם על השולחן שלה בחדר, הרמתי אותו ושאלתי אותה מה זה,
היא נבחה משהו וזרקה עליי קולב. אני ואחותי אף פעם לא היינו
חברות טובות.
|
וכשתעמוד אל מול גופי הנמס בעצלתיים,
וכשתביט בעיני הכבויות
|
זיינתי אותך, תשמח ותשתוק
תסגור את רגליך וצא מהשוק,
|
אחוז נא בי כעת, השפל עיניך אל נפשי ודע
אותי וקח אותי ותפור אותי אל המיטה
אבכה איתך, אם רק תרצה ואכפר על ייסוריך
ראי נרגז של תוכחה אציב בין תופת כאביך.
|
בדמדומי ערביים הנך
עוטפת לב רעוע באפלולית צלך
ערגתך מתענגת בין הטיפות
בפרפור חושייך.
|
זכרונות מעופשים שוחים בנהר של הרס עצמי,
שוחקים לי בפנים
ועל ריפוד המכונית זועקים הם,
ובין רגליי, ובין דמדומי הזיותיי.
|
ציאניד משובח- קורטוב של הרס עצמי, לא ארים השפורפרת ואחייג
נשמתך, אמכור עצמי לחלאת הדממה אתרפק במיטה על עצמי, עד אור
בוקר, ובאם יבוא בוקר. דבש של שנאה אשים בכוס חלב מהביל ואשתה
אז אקיא אותך גם ואאסוף את הקיא בכד מנחושת ואשתה אותך שוב, כי
ככה אני.
|
לובשת תחתוני בוקסר ומבליטה את הזרג החדש שלי,
מסדרת את הביצים מתחתיו, שקטות ומלאות תככים.
|
יקרה מפז שלמות נוטפת מאצבעותיי ובין מילותיי אתה מכור אתה
גמור תתפכח כבר תלוש אחד, אקרא בשמו בין חדרי חדרים אולי תבין
לך תבין
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
אם עטלף זה עכבר
מכונף, מעניין
איך נראה עכבר
מקורנף.
צרצר, תוהה. |
|
