|
הייתי שניים פעם, מנסה להזכיר, אהיה גם שניים בעתיד.
את בקושי אחד עכשיו מלחש בי משהו.
בקושי אחד.
|
והזמן דוהר, ואני איתו, רואה את החיים חולפים מתחת לגלגלים
ואני מעליהם. רוצה לשכב על הכביש, להיות חלק ממנו, להרגיש איך
זה שהגלגל חולף על פנייך, מועך איבר איבר, משחרר אותו לחיים.
מאוורר אותו.
|
מכירה אני את תנועותיי, יודעת שכשאתחיל לנוע, שמן יעבור בגבי
התחתון וירכך אט אט את מותניי, פרקי ידי ינועו בצורה מעגלית
וגאה ותנועות רגליי יחד עם זיעת מצחי יטופפו לפי קצב אחיד
שאכתיב. אך אך אני עומדת ובוהה.
|
בקבוק ראשון נפתח בידיו ויין מתוק נשפך ממנו, אדום כהה, כבד.
זורם בחדר, נשטף עם צערי הרב מתחת למיטה, מתחת לארון, לוקח
איתו את כל הסודות והשקרים, את ערימות האבק שהצטבר בליבי הוא
סוחף איתו, גם לפינות הוא מגיע, משחרר ארומה ואפי.
שואף לקרבו.
|
רחוב רחוב אני מחפשת את השלט הנכון, מתעייפת מהחיפוש וממשיכה.
הקור העז נושף בעורפי ואינו מרפה. נכנעת לבסוף אני נותנת לרוח
את כוחה ומפסיקה להתנגד, שתיקח
ואני אחריה
|
כפתור-כפתור, חלום-חלום אני רוקמת, בעדינות מיוחדת, את עיניו.
לולאה כפולה, חרירים עדינים בבד הירוק, את ריסיו השקופים-כמעט
אני תופרת אל החולצה. ידי מקפלות ומלטפות את עצמות לחייו,
הגבוהות, העדינות, המתביישות.
|
|
|
המציאות היא עבד
של המחשבה.
המחשבה היא זונה
של הרגש.
הרגש הוא אדון
קשה ואכזר. אבל
הוא נשוי שלא
באושר לחמלה,
שמזככת את צעדיו
באשר ילך. |
|
