|
נולדה וגרה בירושלים.
מסוגלת לנשום ולחיות באמת רק כשהיא נמצאת על הרי
הנגב.
בחיי היומיום היא קוראת, כותבת, ישנה ומשתדלת שלא
להשתגע מהמציאות הסובבת אותה.
אהבתה הגדולה נתונה כרגע לחתולה האהוב, ולספריה.
מעדיפה שלא לכתוב על עצמה יותר מדי.....
לילדה אחת היתה בובה מאוד מיוחדת.
היא נשארה מיוחדת עד שאבא של הילדה
בא והוציא לה את הבטן.
|
כאשר קברנו אותם, נשבענו שנישאר כולנו יחד. מי יכול היה לנחש
שכעבור יומיים אכרה קבר נוסף לארבעתם. הם נפגעו מאחת הפצצות
האחרונות, ואני, שהייתי בשירותים, ניצלתי בנס. הייתי היחיד
בבניין שלא נהרג.
|
כשהאויר טעים כמו שהוא עכשיו, היא תמיד חשבה על ההרים הגבוהים,
סחופי הרוחות, שבהם קיני נשרים. היא הייתה טועמת את האויר באף
ובלשון, ואומרת שזה הזמן לצאת לחופשה.
|
הרעש מנוגד מדי לבפנוכו שלהם והם חייבים להשוות לחצים לפני שהם
יכולים להתקרב. בבפנים של האנשים האלו יש שקט ושלווה ואין
דמויות שכבר מתו, אבל עדיין ממררות את החיים. בבפנים שלהם אין
תולעים, אין עובש ואין חלודה. אצלם הכל נקי, חדש, בוהק ותמים.
|
מולה היה עץ. היא זזה מעט כדי לא להתקל בו תוך כדי ריצה. לא
זזה מספיק. נתקעה בעץ, ונפלה אחרוה על הגב התחתון. היא ניערה
את הראש, מנסה לצאת מההלם.
|
הוא לא נותן להם להתרכז. לא מרשה להם להפסיק להעמיד פנים,
ולהיות הכי קרובים שרק אפשר לבפנים. הרעש מנוגד מדי לבפנוכו
האנוכי שלהם
|
אל תבכה איוב. אל תבכה
תכאב תצרח תצווח תעקור עיניים
מרוב מועקה אבל
אל תבכה איוב. אל תבכה
|
אל תבכי
חככי את ידך באחורי ראשי
מאחורי אוזני
והניחי לגרגוריי לספוג
|
בתי הריחי את הצבעוני,
הוא יביא מזור לפצעיך
יפסיק את הדם השותת מליבך
|
מה פשר הבדידות התוקפת לפתע
המשאירה אותי
נטולת נשימה
כפרש הרוכב על סוסו במהירות
|
דלת כחולה, בורקת משובצת בין אבנים עתיקות מאיימות בהתפוררות
מגע המושק וריחו
מכורבלת בחתולי
|
אינני יודעת
מה נחשוב
כשנתעורר
מהחלום המקיף אותנו
|
אלה רשומים
"מאושפזים מרצון"
בבית חולים של מלחמה
|
אין זו אשמתי כי
אהבתך אלי דומה בעיניהם, הבורים בהלכות רגש,
לשחיטת פרה אדומה
|
ואנוכי אפילו לא אדע
כיצד לתאר
ובכך אני חוטאת ומשאירה
אותו
ואת חייו
לוטים בערפל הדחקתי
|
המצבה
קושרת אותי באבנים הקטנות
שאתם שמים עליה
ועוצרת אותי מלנדוד בזכרונכם
|
נימפה יושבת על ענף
מתיזה על עצמה בושם נהרות
וחושבת לעצמה
כמה אידילי הכל
|
כשכל זה כבר יעבור
נשב וספר
|
לתת לספינה שהיא אני להסחף
זנוחה ללא העוגן שנשבר
|
תלוי איפה המסדרון
ולמה הוא שם
|
לדפוק את הראש חזק
בשולחן
רק לא
רק לא
|
רפיון השרירים שלאחר הטיפוס
הכתפיים נחלצות מעול התיק הכבד
הבדים מתנפנפים
|
לשמע הסירנה
ליבי קופא בקירבו
(אך שלא כמו אודיסאוס איני נמשכת אל קולה
להיפך
אני מתנגדת לקולה רוצה לדחות אותו אל מחוץ למוחי)
|
מראה העט
ותחושתו כאשר
הוא רץ לו על
|
יש לי ציפור קטנה
אך היא אינה נמצאת
בליבי.הלוואי והייתה
שם.
|
אני בוערת כמו
שרק מאהבה לא ממומשת
אפשר. איני יודעת לאן לדחוף את מחשבותיי עוד
|
When I woke up it was dark. I could see it through the holes
in the box. I heard people talking. They were talking a
language I didn't know. After a few moments my memory came
back. I knew this language. It was Pakistani Arabic, my
father spoke it.
|
אבקת סוכר - סופגניות, עוגות, מתוק, ממתקים, אבקת כביסה, גבס,
בעיות, צחוקים, מסננת, לבן.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
לזכור ולא
לשכוח. אם שכחת
- תכתוב על
היד.
הדרך הנכונה
להתייחס ליום
השואה |
|
