|
בלי יותר מדי הסברים, אני כמו שאני, לא מנסה בכוח,
אם אהבתם- שימחתם, ואם לא- לימדתם... תודה מראש (=
בהתחלה זה היה נראה כמו סתם עוד יום בנאלי בבית הספר. עליתי על
האוטובוס, קורי השינה עוד דבוקים בצידי העיניים, אמרתי לנהג
"בוקר טוב", מתוך הרגל, ושוב לא הבנתי את התשובה שמלמל תחת
שפמו. ממש כמו בכל יום, רק שהיום האוטובוס שקיבלנו היה מהחדשים
האלו, כאלה שפחדנים
|
הלכתי ושילמתי 80 שקלים על כימיקלים שיצילו אותי.
יכולתי לשמוע את גלגלי המח שלך חוזרים למצבם הרגיל-
מפסיקים לעבוד.
|
הם בסך הכל, בסופו של דבר, האדוות של הגלים.
|
אני מרגישה עלובה שמשקרת לך ולעצמה,
מרגישה שאני חיה בזכותך, ולא רוצה.
לפעמים אני כל כך שונאת,
רגע אחר-כך אוהבת (עד גבול מסוים).
|
אני אסתכל על התקופה הזו ואצחק
אבל בינתיים...
|
עכשיו היא רק בוכה,
כי היא כבר מישהי אחרת.
|
הנני קופצת לגובה, מאושרת, העץ הזה, ירוק.
הנני עומדת, קוטפת בידי את התפוח הזה, ירוק.
הנני בגובה המתניים, מלטפת, השיח הזה, ירוק.
|
אני למדתי שבתנ"ך
יש קשר
של סיבה
ותוצאה
|
אהוב אותי גדולה
ולא רק גדולה מהחיים
|
זה כמו בור ללא תחתית
במקום לצמוח, אנחנו מחליטים לשקוע
|
הזמן, שניתן למדוד אותו רק בתצפית מאוחרת יותר- נדמה כי נגוז
כל הרעש מסביב, גורם לשקט שלך לפעום בחוזקה בתוכי
אני תוהה על קנקנך, לכן, גם כאשר אני לוגמת מהתה - אתה שם...
|
זהו יום הזיכרון השני בלעדיך
שלוש להבות מרצדות, לוחשות, מכונסות בצערן.
|
אם רק תחבקי עוד קצת, היא תשמח
את חונקת אותה.
|
תראה איך אתה הופך אותה לאפס אפסים
שום דבר היא לא שווה. למילה שלה אין ערך.
|
אני מגיעה פעם בשבוע,
לפני זה חייכתי.
שונאת להרגיש אחרת, מיוחדת
|
היסטוריה של טעויות
וטעויות שהן היסטוריה.
|
אם הייתי אחרת הייתי צועקת עוד קודם
מבקשת ממך להפסיק
אם הייתי אחרת הייתי צועקת ש
אני רוצה אותך בשבילי
|
פחדים של התחלה
ממלאים לי את חלל הבטן
|
לא אוהבת להסתכל לו בעיניים
ולחשוב עליך עירומה.
|
אם רק תיגעו בי קצת,
תראו זה יישבר.
|
אני מוצאת אותך בתוכי
כי אני מוצאת אותי בתוכך.
|
"שי לא הגיע היום"
ואתה שי, לא תגיע עוד כלל
|
גם אבא שלי יבכה,
אפילו שהוא גבר
וגברים אינם בוכים.
|
שאתה תהיה גוחן מעלי
ואני אהיה רוכנת מעליך
שנדרוך שוב פעם
כאילו בטעות
והפיות שלנו לא יוכלו להיפרד
|
למה?
אז הוא טיפה שונה, טיפה אחר,
מדוע תירוצים קלושים הוא מוכר?
|
זה כאילו באמת יש בך שני אנשים.
תאום טוב ותאום רע.
את התאום הטוב קל לאהוב,
את הרע- צרה צרורה.
|
כנסי אל תוכי,
לשתינו יהיה חם.
את לא לבד,
והתריס יפתח.
|
ואם במקרה יקרה, שהמשוואה תצא היטב
ושני הצדדים יהיו שווים אחרי שאתה תחשב,
אתה עדיין לא תהיה מסופק -
סימן שווה בינה לביני מפריד,
ואתה הרי מחפש,
תוצאה שתהיה גדולה בהרבה באופן מחריד.
|
אנחנו לא ממש מכירים
אבל אני מרגישה שכן
ונכון, זה לא רציונאלי
אבל זה יתכן!
|
עכשיו הוא יושב בבית
17 יום מאסר
עישן סמים
|
יש לי פה גדול.
לא כמו של חמי רודנר.
יש לי פה גדול
|
אני הולכת בשביל ויש לי מטרה, אני הולכת בשביל.
אני הולכת וחושבת כל הזמן, ואין לי קורדינציה.
הגעתי לצומת הדרכים, והצומת חשוב ומאיים,
על כתף ימין יושב מלאך, על כתף שמאל שטן.
|
השירה שלך אחרת משלי
היא נורא חרוזית
אצלי כבר מזמן חרוז הוא
|
שונאת לחיות בתוכי
שונאת לחיות לבד עם עצמי
כואבת
כואבת את מי שאני
כואבת את מי שאינני עוד
|
אבל עכשיו, כל-כך טוב לי.
אולי בעצם, כל-כך רע?
|
הכנתי לעצמי כוס תה עם כפית וחצי סוכר חום
לקחתי 2 שורות שוקולד פרה שהיה במגירה
וקיוויתי שככה
אוכל
|
חרדים מפני עצמם.
חרדים חרדים
זה מחריד.
|
אלוהים נתן את השי
את אותו השי גם לקח
|
את הרמזור האדום ראיתי מרחוק,
ידעתי שאסור לנסוע במצב כזה.
אני נוסעת נגד כיוון התנועה.
|
היא הולכת מולי, נראית קצת דומה,
בטוח שהיא לא, היא אחרת- סתומה.
|
הלוואי ואהפוך אצלך לשיר עצוב
והסוף...
הסוף לא חשוב.
|
אבל אם עכשיו הייתם באים ושואלים אותי:
"מה את רוצה יותר להיות, האם אן או רקסי?"
בלי לחשוב פעמיים, הייתי עונה:
"אנורקסית".
|
תחילה מבקשת בקשה בשבילו, אחר כך מבקשת בשבילך, בסופו של דבר
מחוסר ברירה, מבקשת בשביל עצמי.
|
החיים הדפוקים האלו, חוסר ביטחון עצמי עאלק, אני יודעת טוב
מאוד מה אני עושה, ברור שאח"כ אני מצטערת על זה. ככה אני. אבל
למה לעזאזל? כל החברים שלי הופכים לפרחים מיובשים שמפוזרים לי
בחדר, רק עם פרח אחד שכבתי לפני 3 שנים ושוב
|
טעם החיים הוא הבוקר של אתמול כשחייכתי,
אבל כעת אינני מחייכת.
|
מה שהוא באמת רוצה, זה להתבונן ביופי של הנוף.
ואני, רק עומדת שם בטווח ראייתו ומפריעה לו...
|
אנחנו שוקעות במין סוג של שיחה אינטימית, וכשהמלצר בוהה בנו.
אין חשיבות לאנשים שיוצאים ונכנסים מבית הקפה שלנו. יושבות על
הגובה, בדיוק במרכז, כי ככה היא אוהבת, ולמה שמישהו ירצה לעלות
אל ההר, במיוחד כאשר הוא רגיל שההר בא אליו?!
|
המחוג האדום, המסמן את השניות, זז באיטיות, או לפחות כך נדמה
לה. עוד 7 דקות יימלאו לה 16 שנים, וכמה שהיא תהיה מאושרת
אז...
|
אני לא רוצה להיכנס לזה, זה מפחיד אותי.
אני רוצה להרגיש את שפתיך ושינייך על חזי.
אני רוצה.
אני לא רוצה להיכנס לזה, זה מפחיד אותי.
|
רצף לא-חללי ובלתי מוגבל שבו מתרחשת הימשכותם זה אחר זה של
רגעים, שעות, ימים ושנים.
|
רוצים לשמוע תיאוריה
שהתפתחה בשיעור היסטוריה?:
|
|
|
כשהייתי
אינסטלטור של
מפורסמים,
חשבתי שזה יביא
לי את התהילה.
הייתי שר למתי
כספי באמבטיה
החלפתי לו
פקוננג) סיפרתי
לטוביה
צפיר בדיחות
(סתימה בביוב
במטבח)
אפילו רקדתי אצל
אניטה פללי
בסלון
(התקנתי לה את
הברזים שהיא
קנתה
באיסטנבול, בטח
קנתה).
לא עזר.
יעקב פופק
מתוודה. |
|
