|
הסתכלתי עליהם במבט שואל. עיניהם... מבטיהם החדים ננעצו בי
כפגיונות. ופיהם... מילותיהם היו חזקות, חדרו לליבי כמו סכינים
לוהטות. אילו רק ידעתי למה... אך לברר לא יכולתי, פרצתי בבכי
וברחתי משם. המילים חזרו על עצמן כמו תקליט שבור... ושובר. לא
הסתכלתי אחורה, רק
|
"הכל יהיה. גם הוא. נשב כולנו בצחוקים ביחד והוא יסתכל עלייך
ויחייך. תקראי לו רגע הצידה ותספרי לו מה את מרגישה. או שבעצם
- אל תספרי לו, רק תפתחי שיחה. ואז הוא יגיד לך: 'ששש...' ו-
'את יודעת שיש לך את העיניים הכי יפות שראיתי?' ואת תשתקי.
|
נאלמתי דום, לא פציתי מילה,
לא נתתי לו כניסה אל נשמתי
ואז הוא הלך שוב.
|
|
|
אם הרופאים עוד
לא רואים אותך
בבוקר.
אם השמפו עוד לא
עולה לך ביוקר.
ואם אין פאה לך
ולא חבשת כובע.
ואם פאותיך לא
מסורקות
לגובה.....
זה סימן שאתה
שעיר... בין כל
קרחי העיר...
בין כל קרחי
העיר... סימן
שאתה שעיר.
המלאך במחווה
לדני רובס,
ולשאר קרחי
העולם |
|
