|
הסתכלתי עליהם במבט שואל. עיניהם... מבטיהם החדים ננעצו בי
כפגיונות. ופיהם... מילותיהם היו חזקות, חדרו לליבי כמו סכינים
לוהטות. אילו רק ידעתי למה... אך לברר לא יכולתי, פרצתי בבכי
וברחתי משם. המילים חזרו על עצמן כמו תקליט שבור... ושובר. לא
הסתכלתי אחורה, רק
|
"הכל יהיה. גם הוא. נשב כולנו בצחוקים ביחד והוא יסתכל עלייך
ויחייך. תקראי לו רגע הצידה ותספרי לו מה את מרגישה. או שבעצם
- אל תספרי לו, רק תפתחי שיחה. ואז הוא יגיד לך: 'ששש...' ו-
'את יודעת שיש לך את העיניים הכי יפות שראיתי?' ואת תשתקי.
|
נאלמתי דום, לא פציתי מילה,
לא נתתי לו כניסה אל נשמתי
ואז הוא הלך שוב.
|
|
|
אם אתה נהיה
מד"ן לפחות תהיה
אשדודי.
זאת שאהבה את
התל-אביבי.
ממליצה. |
|
