|
 ''wake me up when september ends'' -
GREEN DAY |
טינקרבל
עדי לוי, ילידת 1988 תוהה למה בעצם היא צריכה לספר
על עצמה בגוף שלישי. היא התחילה לכתוב בבמה מתוך
סקרנות איך תסתדר עם ז'אנר הכתיבה ומצאה את זה
מעניין ומיוחד.
לרוב היא עוסקת בציור, גרפיקה ופיסול.
אם הייתה יכולה זהו הדבר היחידי שהייתה עושה כל
היום-יוצרת :)
(ואוכלת.. ומסתובבת עם חברים.. ועושה קניות.. ורואה
טלויזיה.. וקוראת ספרים..)
"ומה לאדוני?" שאלה המוכרת בנימוס. הוא השיב: "קצת מהכל ומהר
בבקשה". קצת מהכל ומהר בבקשה?
|
קראו לה דונה. היא הייתה ישראלית, אך הוריה קראו לה כך בתקווה
שתצליח לפצוח בקריירה משגשגת בחו"ל ואולי לקנות גם איזה בית או
שניים. "אחד להשכיר כמובן" מיהר האב (עליו השלום) לומר.
היא הסתכלה בשעון וכבר היה מאוחר. הרדיו לא קלט טוב את הערוץ
אבל הצליחו לשמוע. הי
|
הוא היה עובר
לעיתים במהירות
לעיתים באיטיות
בין בתים ואנשים
עובר
עם כוחו העוצמתי
ואף אחד לא ראה שהוא
שם
|
לשנייה אחת - המחוג נעצר.
אני עושה כאילו
|
הם יצאו החוצה
שכולם כבר היו
בפנים.
שוטטו וחיפשו
דלתות
|
תוכניות שתכננו, חיים שלמים
עכשיו נסגרים
ארגזים, ארגזים
|
גלים מתוקים ושמיים אדומים
תמיד מתמכרים
הרגשה קסומה, פרפרים בבטן
וחלום שהופך למציאות
|
ברדיו התחלתו של שיר רומנטי
אני בפיג'מה
והוא
גם
אני פה
והוא
שם
ברדיו שיר רומנטי
שוב פזמון
מחשבות
בטעם חמוץ
והרגשה מתוקה
אהבה.
|
קטנה ועדינה
עם ריח של בוקר
ילדה של אמא
עם שתי צמות
וסרט
רע
|
היו שם מכל הסוגים... משומשים וחדשים... רחבים ודקים, מיובאים
ומקומיים. כל מה שאתה צריך לעשות זה לבחור - והמחיר? לכל כיס.
הוא הגיע ובחר דווקא אותו.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תהיה נקניק.
האשה הקטנה
מאלפת דג מלוח. |
|
