|
"Glory will be yours my son
They will write stories about your victories for
thousands of years
The world will be rememeber your name "
אחחחח מה שהפתיח הזה עושה לי. סרט גדול יצא ממנו,
המשפט הזה לא שלי.
גלורי... תהילה... הצלחה. כמה מביננו רוצים באמת
להצליח, אך כמה באמת מבינים עד כמה מטורפים צריך
להיות בשביל זה.
אבל עזבו.. אני כותבת פה על אהבה.
לזה לפעמים נדמה לי, שעוד יש לי כוחות.
פתחתי את החלון, לנשום אויר של בוקר, צדקתי. לא סתם חלמתי חלום
רטוב... השמיים השאירו את סימנם הרטובים על המדרכה. הציפו את
כל הכבישים. סוטים.
|
עונה חדשה מתחילה
עונה רביעית נהדרת
של ארץ אין לי אחרת
|
שלהי נובמבר
סוף וגם התחלה
להאיר את האדמה זה מה שיש עתה
מביטה בך נפעמת
חרוכה וגאה
|
הרכבתי לי פלסטר משומש
עטיפה חומה על ליבה של אדום
|
יום חדש היום
מדליקה הלבנה
רסיסי עולם בהינד עפעף
היום לפני שנה
|
דליקה
שורפת את פנים היער
רועמת את פנים התוף
|
It was only a second that has passed by
In the day time of our routine lives
|
אני אוהבת אותך יותר מהכל אבל לפעמים...........
|
Always trust your feelings
She said
There is so much crap in this world
|
והכל מורכב יותר ועוד יותר
פרטים ומילים של אנשים
חוויות זכרונות נערמות אצלי
במתכונת נצחית של עיבוד אינסופי
|
אולי הכלום זה כל מה שצריך
מעטפת קרום של שינה
אני ואתה
|
השבת הראשונה בלעדיך
לא שיש לי על מה להתלונן
זה אותו כאב שמקונן
לבד
|
פנייך רואות כוכב אחר
נוצץ באפילה
שלך
|
כשפברואר מסתיים
והשמש מבקיעה בין העננים
|
את דמותך בלבן
ציירה השמש
אור למרגלות האדמה
|
איבדתי סבלנות
גם אל המילים שלי
|
יש לי כל כך הרבה מה לומר
המילים מציפות אותי
בבוקר יום וברדת ליל
אני והמלל הפנימי שלי
בוחרים לשתוק
|
האהבה שלי גוססת אליך
היא נקברת בעודה חיה, תחת ההריסות
|
המילים פשטו את עורן
וגילו בשרן
|
חוסר ודאות - זו התחושה
שבביטני חורשת - חצי מהפיכה
|
ואולי זה פשוט יותר מזה
תכלית קיומנו מסתפקת בדבר אחד
|
ואם תבוא
מבלי שנדע ככה בהפתעה
|
וכבר אין לנו ארץ נהדרת
או תחושה בתולה
להריח את שערך
להעביר בו מגע
|
וככה זה מתחיל
בלילה מהביל
שכזה
|
שנינו קשים כך אומרים כמו כריכת הספר
של שירים שהתנגנו במעמקי הלב
|
ושוב פרידה, קצות עצבים מזמרים מנגינה שנכבתה
את רגעי האושר, שנבנו בקפידה
אתה שוב אומר לי שזה לא אני, זה אתה
|
חד צדדיות זהו החפר
מתחפר מהדק ורידים לעצמות
שוב הכללים זה הכל לפי הספר
|
היינו יחד אז
כך לפחות היה נדמה
רקמנו לנו חוטי עכביש
נוח לנו היה למחסה
|
ובאותות ובמופתים זה הדם
כמו שנאמר בצאת הליל
כמו בכל הימים
|
העצים השירו מעליהם
את עליהם
נותרו חשופים
|
לקרוב שבמרחקים
עדינות קוסמית במסווה של קוצים
|
ישנם אנשים חדים כמו תער
במבט של ניצחון
והליכה של חצי מיליונר
יודעים להלהיב את כל השכונה
|
בוא נקרא לזה סוף
וגם התחלה
|
עינייך הכחולות - ירוקות
בזכרון קפוא של פעם
|
מפת דרכים ארוכה היא עתידי
|
משי של אשליות
רקמתי לי בלכתי
|
באותו רגע רק רציתי ללגום ממנה
להתערבב איתה
|
מלאך בשמי הפנטזיה
לוחש לי עמוקות
על סיפור של פעם על עתיד, תקווה
|
נדמה לי שפעם ידעתי לכתוב
קצת שכחתי את עצמי
מתחת כבישת היומיום
|
והיום אני גם יודעת
יותר מתמיד
|
המים רותחים
הלילה מאחור
גואל תשוקת עבר
|
מוצאי לילה.
ירח עגול לבן מבצבץ בשמי סגולה
|
לאן אנחנו הולכים
תגידו אנשים
|
וליבי המה חרש איתך
שם בשדה לוחמים
|
האינך רואה.. קו הרקיע בגד בנו
הוא הבטיח לנו אמונים, פעם
כשהיינו קטנים
|
כאן, יום אחד יהיה הוא
הבית שלי.
|
כך סימן לי פרצוף של ליצן מחייך
על השמשה
|
כתבתי לך פזמון, יקירי
זכרון אפיזודי חולף
אהוב ליבי
|
והיא בשלה
צהובה ואדומה מכדי להבין
|
זהו טריק ישן של מכסחת פרוגרסיב
נכנס דק דק אל התוף הדק
נטחן מטה אל כלי הדם
צולל אל המעי הגס
|
ישנם רגעים כאלה
ימים המסמנים שנה חדשה
אנשים צוהלים פרצופים מחייכים
קומי צאי חייכי קצת אל האשליה
|
אני לוחצת על דוושת הגז. האוטו מזנק קדימה בשעטת צווחה, ככה לי
זה נשמע, כמו שנגעו בו כפי שלא נגעו בו מעולם.
יצאתי לי לטייל באוויר הפתוח. הגיע הזמן, כך אומרים, לצאת
החוצה, להשתחרר מהכבלים, לטעום משהו חדש.
|
בוקר. רציתי להגיד לך משהו אתמול... אבל לא יכולתי. משהו לקח
את המילים שלי והעתיק אותם למקום אחר.. מקום מוגן.
|
מילמלת לי שעה מה המצב. הייתה בחורה ברקע. היא דיברה נראה לי
למישהו אחר או אפילו אלייך.. בקול קולני ודוחה. כמו קולן של
הזונות התובעות לעוד...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"אז דוד לוי
אומר לו 'מר
לוי' "
ניקיתי את
הבויידם ומצאתי
פאנץ' ליין
מעופש |
|
