|
יעל הוניגמן נולדה בשנת 1981 בעיירה יהודית אירופאית
מסריחה.
ישנם עדיין מספר אנשים בעולם שקורים לה יוליה.
לעומת זאת, רומאו, לדבריה, נתקע בתקופת שייקספיר.
בחרתי לפרסם קטע מהראיון שניהלתי עמה בשעת צהרים
מאוחרת, כאשר היא החליטה, לשמחתי הרבה, להתעורר.
"למה בתקופת שייקספיר?"
- כי לשם הוא שייך.
"מה הפחד הכי גדול שלך?"
- כרגע? אתה.
"כאשר נפגשנו לראשונה, החלום שלך היה להיות פסנתרנית
מופיעה, מה השתנה?"
-ראשית, זה לא היה חלום. הייתי בדרך לזה.
שנית, הוא לא היה שלי.
"מה?"
-החלום.
"ועכשיו?"
-לכתוב ספר. ולהפסיק לחלום.
"איך ההרגשה להיות במעמד הזה?"
-איזה מעמד?
הזכויות שמורות למערכת "פוביות". גיליון 84.
29/4/2002
זו מוסיקה שאופפת אותו כמו אידיאה פיקס מאחורי כל הפרקטיות.
צלילי כוסות מלאים באלכוהול זול מתנגשים ברעש מתכתי של משיכת
הידית במשחק הפינבול. צחוק של גברים הספוגים באלכוהול וריח
החצאית של המלצרית הבלונדינית הרזה.
|
הסול דיאז הזה תמיד הסתדר לה טוב עם הזרת. היא בחיים לא הבינה
וגם לעולם לא תבין, איך אפשר לתאר את סוף העולם בתו אחד שחוזר
על עצמו שלוש פעמים. היא הייתה טיפשה גם כשהייתה בת שמונה,
אבל אז לפחות היא ידעה לנגן את כל הסונטה עד הסוף.
|
עירום מדומה בראי העגול
סימנתי לי חור על משטח הלחות
אגע בעצמי לפני שאטול
מחשבות עצובות, שרעפי השפיות
|
כשהתיישבתי בפינת עונשין
פנו אלי התלתלים הזהובים.
הקיר תומך כעת בפוזה המוכרת
של המסע אל תוך גווני הבלונד.
זה רק שיער, ממה את מפחדת?
|
אני מרימה את עיניי, בית נטוש, בית חדש, בית גדול, בית, בנק,
קו-אופ, כספומט,בניין משרדים, בית הרוס, תחנת מוניות, ספסל, פח
אשפה,
שלט עצור, חוצן!
|
|
|
למישו יש סוכריה
שלא נגמרת
להשכרה?
-מחפשת |
|
