|
 150267453
קוראים לה יעל, והיא כבר עוד מעט בת 21... ולא
פירסמה כאן כבר שומדבר המון זמן. ( אז אולי זה עוד
נחשב שהיא בת 18? ).
אכזבה.
היא תמיד שם, ותמיד עולה באותם רגעים.
|
אני סופר את הנמשים על הפנים שלה, מצד שמאל ומצד ימין, ומזיז
את השיער השחור שלה שעוד קצת רטוב מהמקלחת שעשתה לפני שהלכה
לישון. היא ישנה בתנוחה העוברית הקבועה שלה, מקופלת פנימה כשיד
אחת נמצאת מתחת לכרית קצת מחבקת את עצמה.
|
אני נכנס והיא יושבת במטבח. השיער שלה אסוף גבוה, והיא נראית
עייפה. אני עומד קצת זמן בפתח של הכניסה בלי להגיד כלום, אנחנו
מחייכים. אני מסתכל על כפות הרגליים שלה שנעולות בנעלי הבית
הישנות שלי.
" כבר יש בהן חור".
|
הוא סגר מאחוריו את הדלת של הפג'ו האדומה הישנה שהסיעה אותו
בטרמפ וחצה את הכביש באיטיות. השעה היתה מוקדמת מאוד בבוקר,
והכל מסביב היה שקט.
|
במציאות, לא הכל קורה בחורף...אבל כשאני נזכר בדברים שקרו לי,
אצלי בראש הם תמיד קרו בחורף.
|
היא מתכופפת ומתחילה לאסוף מחטים של אורן. היא מחברת שרשרת
קצרה של מחטי אורנים, ומתחילה לרוץ בהפתעה לעבר הנדנדות. נועם
מרים את הראש בבהלה, ומחייך כשהוא רואה אותה עומדת לידו ומגישה
לו את השרשרת. היא מתיישבת לידו על הנדנדה ושניהם מתנדנדים.
|
הרבה פעמים אני חוזר אל הרגע הזה, ששום דבר אחריו כבר לא היה
אותו דבר.
כל אחד צובר במשך השנים רגעים כאלו, שבזמן התרחשותם עדיין קשה
להבין את המשמעות שלהם.
בשבילי, זה יהיה הרגע שבו התאהבתי בנועה.
|
עבר כ"כ הרבה זמן מאז שהיה כאן בפעם האחרונה, כמעט חמש שנים.
מוזר איך שהכל לא השתנה מסביב. סוכת המציל נשארה באותו המקום,
הגלים עדיין נושקים לחוף באותו קו עם היבשה, והשמיים נשארו
אותם שמיים.
|
צל, אור, צל. אני הולך ברחוב צדדי ליד הבלוקים הישנים של הרחוב
שלי, מתחת לעתי תות גדולים. בחוץ הכל מלא בשמש ועצי התות עושים
צל ענק על המדרכות.
|
אז ככה זה כששני לבבות נפרדים.
היד שנשלחת לגעת, מתאבנת
רוצה להוכיח הרי אני זו עדיין אני.
|
אולי בגלל התחושה הזאת, שתמיד מלווה אותי, כבר המון שנים,
שדברים צריכים לבוא מהמקום הכי פשוט ועמוק בלב, "מהמקום שמתחיל
בו יופי". וגם כשאני כותבת, אני תמיד הולכת אל המקום הזה: אל
הילדות, הפשטות, המקום שבו האהבות והטעמים מקבלים עור וגידים.
|
נירה,דנה, שימי, ושירה, יושבים מסביב לשולחן. שימי ושירה
יושבים מצידו האחד, ונירה מהצד השני. נירה מצולמת שברקע
מאחוריה ספרים שמונחים בסדר על המדפים, ושימי ושירה מצולמים
כשברקע טלוויזיה עם תוכנית מצויירת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
קוס אמק, שכחתי
את קשקשתא סגור
במכונית בלי
אויר.
אמא של חביתוש |
|
