|
יעלי
 
תמיד מילים יצאו ממני יותר טוב על הנייר מאשר בעל
פה. אני חושבת הרבה, תמיד בכל מצב אני חושבת, גם
כשאני ישנה. הבעיה שלא תמיד מה שאני חושבת ואיך שאני
רוצה לומר דברים, הם יוצאים באותה דרך ובאותה צורה.
לכן כתיבה עזרה לי הרבה. זה התחיל בעיקר כשהתחלתי
לצ'וטט וראיתי עד כמה אני כן יכולה להיות מתוחכמת,
ושנונה, וזה עזר לי הרבה לביטחון שלי. הסיפורים שלי
כמובן כמו של הרוב אם לא של כולם מתבססת על פחדים
וחלומות, שאני מפחדת או רוצה ומתכוונת לנסות להשיג.
הם שכבו במיטה, זה לצד זו, מנסים להחזיר לעצמם את הנשימה. הם
לא זכרו מתי הפעם האחרונה הסקס היה כל כך טוב ביניהם, שלא לדבר
על הפעם האחרונה שבכלל שכבו.
|
החלטתי, היום אני אומרת לו! יהיה מה שיהיה, אני לא יכולה
להמשיך כך כאילו כלום, אני אוהבת אותו יותר מידיד, ולא כמו אח.
אני רוצה אותו כמאהב! כאהוב! אני רוצה אותו שיהיה אבי הילדים
שלי, והיום הכל יוצא החוצה, כל הקלפים יונחו על השולחן ולא
יהיו יותר סודות...
ה
|
הקרקס עוזב את העיר!
כל חלונות הבתים נפתחים, אנשים רצים לרחוב רק בשביל לראות ולו
לרגע קט נוסף ואחרון את הקרקס שהביא אתו שמחה וחיים לעיירה
הקטנה הזאת, שהחיים בה כל כך שגרתיים.
|
כחודשיים לאחר מכן חזרתי הביתה. נכנסתי לבית מלא בשלטים
ובלונים ויותר חשוב מלא באותם אנשים ששמרו עליי, והעניקו לי את
רוח הקרב שלה הייתי זקוקה בשביל להילחם ולזכות בחיים השניים
שלי, יכולתי לחייך שהם התחילו בדף חדש ונקי עם זוג חברים
חדשים-ישנים - שגיא ואשתו וע
|
היא פתחה לו את הדלת, ועיניהם נפגשו, ברגע שראתה אותו היא
הרגישה איך כל הרגשות הרדומים מתעוררים לה בבטן, אך היא לא
הראתה זאת. פניו היו רציניים כל כך והיה נדמה לה שהוא רעד
במקצת והיא הציעה לו להיכנס.
|
התעוררתי באמצע הלילה נוטפת זיעה. מחיתי את הזיעה מעל פניי עם
היד, מותחת מעט את העור. מנסה לשחרר את עצמי מכל הרגשות שהציפו
אותי. מנסה להשתחרר מההלם ומהפחד הלא מוסברים שמילאו אותי.
חלמתי שאני בגטו, בגרמניה הנאצית.
|
האם אתה חושב שאני לא מסוגלת להחזיק קהל?
האם אתה חושב שאני משעממת כל כך?
|
|
|
דרוש חוט תפירה
אדום
אמא של כיפה'לה |
|
