|
היא עושה ניסיון חדש בחייה לפרסם את אמנותה ברבים
בשם שהוא כמעט השם האמיתי שלה, השם שכולם מזהים
איתה, השם שהייתה רוצה שיהיה שלה.
היא מפרסמת ולא כל כך יודעת למה. חיידק התגובות הפעם
קצת נלקח ממנה ולא נראה כי זו המטרה, אולי הפעם היא
יותר זקוקה כעת לסדר.
מתישהו היא תתעצבן על הדף הזה כמו שהתעצבנה על כל
סוג של אתר שהיה לה ותנטוש אותו, עד אז תוכלו להינות
מאמנותה, שמושפעת ממצב רוחה שמושפע מכל דבר.
יעל דומבלון, ילידת 1987, בוגרת ביה"ס התיכון למדעים
ואמנויות ועדיין לא יודעת מה היא רוצה מהחיים מברכת
את הנכנסים לעולם הפנימי שלה ומבקשת לשמור על הסדר
הטוב.
בילוי מהנה.
והוא - הבריא והתחזק. חזר הצבע לפניו שהלכו התעגלו ומלאו חיים.
הוא גדל, קיבל שרירים, קול ואופי. ודיבר, הוא לא חדל מלהשמיע
את קולו.
ואני - הקשבתי לו, שעות ישבתי ושמעתי את קולו, את משנותיו
ואמירותיו
|
עשינו דברים בנפרד רק בשביל שנוכל לספר עליהם זה לזו וכך לחוות
את העולם דרך עיניי הזולת. הפלגנו למחוזות שמיליונים כבר בקרו
בהם ובכל זאת הרגשנו הראשונים. ראינו את כל הסרטים שרצינו
לראות וישבנו עד אור הבוקר להמציא להם סופים אחרים ודיאלוגים
חלופיים.
|
ובעוד אימך מוסיפה מעט פלפל לתפוחי האדמה, בוזקת אט אט את
התבלין והחריף בעדינות ובמיומנות חסכנית, שלא תתפזר האבקה לכל
עבר, היא התעטשה. עיטוש קטן, רגע של איבוד שליטה וידיו
המיומנות של ההוא שם למעלה התבלבלו.
|
שדווקא היה מתאים לי עכשיו ים שיסחוף אותי, וגם ככה הגשם הזה
מרטיב אותי ומציף אותי כמו הים. אולי אין חוף בירושלים, אבל
הרגשה של ים, בדידות של ים, בהחלט יש.
|
נריח ביחד זרע החיים
ואנא, אל תחסוך ממני
|
והוא עדיין ממתין לאותה הגברת
שתבוא עטופה בלוית סחבות
|
ולא השדכן האשם
ולא הגברת
זאת יוסכם על כולם
|
ובחלומי הייתי האני האחר
ומילותי נשמעו בהירות גם לי
|
ראיתי את העצב והיאוש מסתתרים
ואיך כל החומות נופלות
|
שלב אחר שלב נפתח
שמש חמימה מתחילה להפציע
קרן אור שברירית ודקה מפלחת את האור
אני רואה אותה
נוצרת בלבי ובנשמתי
היא מנת יומי
|
אני פורמת את חוטי היום יום
את חוטי האתמול
חוטי הכאב
חוטי היופי
|
תמיד היית חלום בשבילי
המשכת הלאה
|
השבתי את רוחי לבורא
ישבתי במטבח חסרת סבלנות ואכלתי תותים
|
מי שם באפילה?
רק ניצוץ של זוג עיניים
לא יכולה לראות אם אדם או בהמה הוא
ואולי אדם בהמה שמציץ לה בכוונה
|
הצלקות נוטפות בבשרה
והיא אכולה
מצלקת וקוטפת
|
בתוך דמיונה היא נמצאת באגדה
ארנבים ומלכות אופפים את דמותה
מראות לבבות משחקים שדונים
בדמיונה לא עוד נזירים שאת בתוליה לוקחים
|
תולה שמלה על קולב
ממקמת את הבובה
מכפתרת כפתור אחר כפתור בחולצה
ושלט גדול - במבצע
|
הילדה שהייתי מצאה את ארגז חול הילדות
ארמונות ארמונות השכיחו ממני את עולמי
|
עכשיו אבחר במה אני רוצה להתמקד,
אסדר את העולם מחדש וכמעשה בריאה אראה את התמונה לעולם דרך
עיני.
|
ומולי על הספה יש חור ריק בקיר. הורדתי את התמונה, החידה לא
נתנה לי מנוח.
|
כל ליטוף חד כסכין, והדמעות שאחרי. הדמעות, אותן הדמעות
העוטפות אותה בהילה של כאב.
|
למפלצת האמיתית צורה בדמותינו ונשמה בלבינו. מי שאינו מצליח
לראות אותה אינו מצליח להשלים עם עצמו.
|
וביום ההוא הקפאתי את העולם,
הזמן לא עצר מלכת,
אך העולם קפא לקרח.
השמש זרחה, הציפורים צייצו
והעולם - קפוא.
|
הלב שלי, כך גיליתי התמכר לכאב ובעוד אני מנסה לתת לעצמי חיים
מחדש, הלב שלי המשיך לזעוק עוד ועוד לכאב. כמו כלב מורעב
הרגשתי אותו צווח בכל גופי, מעוניין לקבל עוד ועוד מנשמתי,
רומס אותי, את הקול הקטן שמנסה לשמור על שפיות, על איזון.
|
|
בנות...
אי אפשר אתן.
אי אפשר להכנס
לאוהל שלהן.
חייל חרמן.
סיכום יומי הששה
עשר בצבא. |
|