|
בתבונת עולם דמם חלומי
נכלה באמת בין קוטלי הקיום
|
אהבתי התייסרה בי שוב
האופק רחק ושלמותי איתו
|
מביטים זה בזו ודממה כריק באויר
חשופה עירומה את גופה הן יתיר
|
|
|
אני אדם פשוט
לא מפחד מהחיים
אשתי קוראים
אותה יוספה
תפקידה הוא
להביא לי
פיצוחים
ובלילות החורף
החמים
גם נפשי יוצאת
אל הכרמים
קצת לפצור
קצת לעשן
ענבים
(יש לקרוא
בהדגשה אותיות
גרוניות,
פוליאנה פרנק) |
|
