|
יעל ביסי היא ג'ינג'ית מרושעת בתהליך התרככות.
עברה לכל ומכל מקום אפשרי בארץ ישראל, ולכן החליטה
שהגיע זמן ארה"ב: התגוררה בסן פרנסיסקו העיר
והאגדה,השתדלה להנות, ומאז קיץ 2002 מתגוררת ביפו,
ומאוד טוב לה בחיים.
מתעסקת בבימוי בתיאטרון ובאמנות בין-תחומית. קצת
מוזיקה, קצת כתיבה, קצת עבודה.
בימים אלה ממש, מעלה ערב המבוסס על קטעים שלה
בהשתתפות שחקנים, מוזיקאים, רקדנים ועוד.
כל מה שתמצאו כאן מוקדש לסצ'מו ואלה שהביאוני עד
הלום. נשיקה על חוטם רטוב.
One could see the lava currents through the glass floor.
When the palace was first built, the architects thought how
beautiful it would be to see the lava under your feet, but
they did not consider the unbearable heat. So, as usual, the
councilors were mo
|
My parents cannot bear to look at me, my dear nanny cut both
her eyes out so that she wouldn't ever have to look at me
again.
|
בסוף השנה, כולנו כבר ידענו את כל השמות של הדיסקים של
מטאליקה, ואיך בדיוק קורט קוביין מת. התאבדות. התאבדות בכלל
הפכה למילה חזקה פתאום, וכמו כן דכאון. בתחילת כיתה ח', כולנו
כבר ויתרנו על ציונים טובים, ואיימנו להתאבד על בסיס שבועי.
|
מאז שהתפוצצתי בפיגוע בקו - אופ (סניף רמת אביב) אני הרבה פחות
לחוצה. בכלל, כל העסק לא היה כל כך נורא כמו שהייתם מצפים. היה
יום שישי והסניף היה מפוצץ באנשים (לפני ואחרי הפיגוע).
|
השעה היא רבע לשש בערב, זמן מקומי, ואני נמצאת במושב שלי, ליד
החלון. מעמיסים כל מיני דברים על המטוס, והשקיעה הזאת, שנראית
עכשיו יותר דרמטית, עדיין שם. היא תעלם בקרוב, אני בטוחה
|
כל כפתור עושה לי משהו מיוחד, מעין סנסציה כזאת. אבל הכי אני
אוהבת את הכפתורים המיוחדים, אלה שאם אני אלחץ עליהם פתאום
השמש תכבה, או שהשמיים יפלו. סתם, ככה.
|
טור של נמלים ממהרות לאנשהו, עמוסות פירורי לחם. אני מרימה מקל
קטן, ומפרידה ביניהן. הן נכנסות להיסטריה, מסתובבות סביב עצמן.
אם היה להן קול הן היו צורחות. אני מחליטה לגאול אותן
מייסוריהן, ודורכת על רובן.
|
והשקרים נפלטים מפי אחד אחד, ובשורות, ובקבוצות, וסתם, בלי סדר
מסוים.
|
הוא רוצה שאני אגיד לו בכנות שהסיפור שלו מעולה. הוא רוצה שאני
אביט לו בעיניים, ואגיד לו שהסיפור שלו הוא באמת, אבל באמת
מבריק
|
הוא כזה אפס שאפילו מאהבת הוא לא יכול למצוא? לא יכל להתאמץ
קצת בשבילי, שיהיה מה לספר? לא. אין מאהבת. לא אחותי, לא המנקה
וגם לא אחי. כלום.
|
-לא! את הפופיק אתה לא לוקח לי.
-סליחה?
-לא נותנת את הפופיק. את הפופיק לא. תישאר בלי הפופיק.
-תסכימי איתי שפופיק זה הכרחי?
|
נולדתי בתל אביב, כמו המון אנשים. הדור שלי הוא דור שלא יודע
אם הוא מזוין או שמא הוא דורש שלום. גם אני גדלתי על ערוץ
הילדים (עד גבול מסוים) וגם אני רציתי שלום. נו, רגילה.
|
המטוס התחיל לזוז כמו ברכבת שדים, מהר מהר, ואמא עוד ישנה.
פתאום ראיתי שני בניינים, תאומים, כמו דדי וגדי, שהסתכלו עליי
באלכסון. אנשים מסביב בכו אבל אני כבר ידעתי שהם תינוקים ואני
לא תינוקת, ולא בכיתי, צחקתי.
|
כולנו שמענו עליהם. כולנו מכירים מישהו שראה אותם פעם, או אולי
אפילו ראינו אחד בעצמנו. אנחנו רואים את פרי יצירתם בכל מקום,
ועדיין לא מכירים בהם. הם מופיעים מוקדם מוקדם בבוקר, או מאוחר
מאוד בלילה.
חלקכם כבר בטח מנחשים על מי אני מדברת.
|
They're at it again
Calculating profits
|
You'll push them and push them until they admit it:
|
Silence, talking is wasting air
|
(Having friends is enough I don't need enemies
Put my past in a suitcase and go to hell
Maybe I should just give it a rest)
|
Tell me when you are amazed
So I can know to look
For that smile
|
I can't control my mind
Nor do I have the urge to
|
A story of a boy
Succumbing to his madness
Fighting forever
In the war against sadness
|
We modern people love to watch
Nature
but as we burn it,
We'll settle for a picture.
|
Filling my veins slowly
Making my blood more and more red
My anger and fear overflow me
As time introduces the moment I dread
|
המתים כבר הבינו
ומזהירים אותנו לא לטעות
אבל אנחנו מכורים לפחד,
לריח של דמעות
|
רק מי שבורח רץ ככה, בכזו נחישות, בלי להעיז לעצור. אילו
איחרתי לפגישה, הייתי עוצרת להביט בשעון. אילו הייתי ממהרת
לתפוס אוטובוס, היה אכפת לי לאן אני רצה.
|
אני מנסה להגניב לך מבטים דרך המראה אבל את לא מאחורי, יושבת
על האסלה עם הראש שמוט, בזמן שאני מתגלח ומסביר לך משהו חשוב.
|
אני לא צריכה לאהוב - שנאתי מספקת אותי. שנאתי מגלה לי אמיתות
נסתרות. שנאתי פותחת את עיני, בעוד עיני האחרים סגורות.
|
הוא חושב שעיניים ריקות זו לא מחמאה. "ירוקות, את מתכוונת?"
לא. ריקות, כאילו אתה לא חושב על כלום, כאילו אין בך רגש או
נפש.
|
-עוד מילה אחת ואתה מקבל שלוש, תזהר ממני.
(משתתק בפרצוף זועם)
|
-(נאנח, נהיה נייטרלי) עוד כמה זמן יש לך לחיות?
-חמישים שניות.
-איך את יודעת?
|
והמפקד, איך להפריע להם בדיוק?
-מה, לא עברנו על זה?
-לא בדיוק, המפקד.
-אה, כן. אה- תנופפו עם הידיים מול הפנים שלהם.
-ככה המפקד?
-לא- קצת יותר גבוה.. כן, ככה.
|
עשיתי קרחת ועכשיו אני קרחת לכל החיים.
|
-לדעתי זה מבחן פסיכולוגי.
-כן, זה מה שזה. מבחן פסיכולוגי. פסיכומטרי, למה לא.
-לא, באמת. שמים דלת, מעניינת כזאת, ובודקים מי נעצר.
-מישהו מסתכל עלינו עכשיו?
-יכול להיות.
|
רד למטה
-בשביל מה?
-בשביל לראות אם הם באים.
-מי?
-הם.
-איזה מהם?
-האכזר.
-הוא הכי נורא?
-כן.
|
-אתה לא יכול לעשות לי את זה, בן אדם. זה די כבד, להפיל משהו
כזה עליי, עכשיו.
-מה לעשות. פעם אחרונה, מה אתה עושה?
-לא עושה!
-אתה עושה, אל תתווכח איתי ככה, אתה יודע איך זה ייגמר.
|
וכשאזדקן אני ארדוף אותך עם מקל ההליכה שלי, עד קצות התבל,
ממורמרת ומנוצלת.
- עד קצות התבל? זאת אומרת, אני לא אהיה בסביבה כשתביני?
- לא, לא נראה לי.
|
-שבעת אלפים פעם אמרתי שאני לא רוצה תותים עם שמנת
|
Man: Look at us. We're pathetic. We're about to die and we
want a car and a smoke. We deserve to die. No wonder the
world is ending. It's full of people like us.
|
I'm finally a woman, after all the years
I'm finally a woman, after all the tears that I've cried
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
כשציפור מחרבנת
לכם על הראש זאת
דרכו של הטבע
לומר לכם שאתם
צריכים להתקלח
עובדיה מחליף את
המורה לטבע. |
|
