|
מלכה התקרבה אלינו, נתנה לזאביק שטר של חמש לירות ושלחה אותנו
למושבה לקנות ארטיק ולחזור בעוד שעה. 'תנוחו קצת ילדים' אמרה.
יצאנו מהבית והתחלנו ללכת לכיוון המושבה כשזאביק תפש את ידי
ואמר בשקט, 'אנחנו לא הולכים למושבה. בוא נחזור ונראה מה קורה
שם'. התווכחנו. ה
|
ריחו המוכר של הסיגר, החזירם בבהלה למציאות. הם זינקו למצב
ישיבה על המיטה, כשהם מביטים באימה בדודי, היושב בכורסא
שבפינה, סיגר בין שיניו , מבט רצח בעיניו, ורובה גלילון דרוך
בידיו.
|
כשאת מעניקה לי את עירומך
אני חש כמו הסתיו
שהעץ מגיש לו את השלכת
כמנחת העונה
|
חותם שפתי על מצחך מטביע
עוטר עינייך בנשיקות פי
שוזר נשימתי בסבך שערך
כמצוות אוהבים על ליל.
|
|
|
עזוב אותך מרגל
קרושה, בוא
לכתוב בבמה
חדשה!
אפרוח ורוד
מייעץ למשה הקצב |
|
