|
חושבת שכל סוף הוא התחלה חדשה.
ציטוט: "המציאות עולה על כל דמיון"
התוכל לדלות משפתותיך
מלמול נחמה,
התדע לראות כאב
שהשחיר אישונים
|
נושאת עמי אהבתך
כשמלת כלולות.
טובלת רעד בלבי,
מבהיקה כסיבי אור מנצנצים,
גודשת תוכי בטויה של חיים.
|
אולי בנהר השכחה
עוד תשכח את העלבון
שנשזר בתוכך כפקעות
כבושות בתוך עצמן
|
מלאכית הוויה שמימית
במסע אפוף תהיות
אל תוך עצמה.
|
ציפור קטנה פרשה אברה
אל כנפי השיר.
|
נגון קולך
מבקיע חומות
הלם, פועם בקרבי
מבקש לגעת.
|
אל תכאבי.
נקר תוכך כפצע ממאיר.
|
בליבי נטעתיך,
משובב רוחי בזרעי אהבתך,
מלבלבת נפשי בנפשך,
בנהרה יומית
|
בסימטאות נפתלות אבדתי,
חשקים גועשים בי,
רוחות סוערות בתוכי
רדפוני במדוחי ליבי,
|
לו רק יכולתי
הייתי עוטפת אותך באהבתי
כולאת מבטך במבטי
מוחה דמעתך מלחיי.
|
כמחרוזות פנינים הבוהקות באור,
מבקשות להגיח משערי כאב
|
ארחק לי משאון החיים,
לנפשי אייחל מנוחה
ליבי פעור, פצעו מדמם
ואדע כי קרבה השעה.
|
כששרתי עצמי באומץ,
בינתי נחלשה בעקלתון
והתנפצתי.
|
|
|
-לילה קשה?
-לא.
אימפוטנט עם
החברה'. |
|
