|
חושבת שכל סוף הוא התחלה חדשה.
ציטוט: "המציאות עולה על כל דמיון"
התוכל לדלות משפתותיך
מלמול נחמה,
התדע לראות כאב
שהשחיר אישונים
|
נושאת עמי אהבתך
כשמלת כלולות.
טובלת רעד בלבי,
מבהיקה כסיבי אור מנצנצים,
גודשת תוכי בטויה של חיים.
|
אולי בנהר השכחה
עוד תשכח את העלבון
שנשזר בתוכך כפקעות
כבושות בתוך עצמן
|
מלאכית הוויה שמימית
במסע אפוף תהיות
אל תוך עצמה.
|
ציפור קטנה פרשה אברה
אל כנפי השיר.
|
נגון קולך
מבקיע חומות
הלם, פועם בקרבי
מבקש לגעת.
|
אל תכאבי.
נקר תוכך כפצע ממאיר.
|
בליבי נטעתיך,
משובב רוחי בזרעי אהבתך,
מלבלבת נפשי בנפשך,
בנהרה יומית
|
בסימטאות נפתלות אבדתי,
חשקים גועשים בי,
רוחות סוערות בתוכי
רדפוני במדוחי ליבי,
|
לו רק יכולתי
הייתי עוטפת אותך באהבתי
כולאת מבטך במבטי
מוחה דמעתך מלחיי.
|
כמחרוזות פנינים הבוהקות באור,
מבקשות להגיח משערי כאב
|
ארחק לי משאון החיים,
לנפשי אייחל מנוחה
ליבי פעור, פצעו מדמם
ואדע כי קרבה השעה.
|
כששרתי עצמי באומץ,
בינתי נחלשה בעקלתון
והתנפצתי.
|
|
|
כשהייתי
אינסטלטור של
מפורסמים,
חשבתי שזה יביא
לי את התהילה.
הייתי שר למתי
כספי באמבטיה
החלפתי לו
פקוננג) סיפרתי
לטוביה
צפיר בדיחות
(סתימה בביוב
במטבח)
אפילו רקדתי אצל
אניטה פללי
בסלון
(התקנתי לה את
הברזים שהיא
קנתה
באיסטנבול, בטח
קנתה).
לא עזר.
יעקב פופק
מתוודה. |
|
