|
fuck the systemהמעבר מתחיל.....
צמרמורת עוברת לי בגוף בכל פעם שאני רואה קברים. תחושת בחילה
מציפה אותי, נחיריי מתרחבים באימה. נזכרת... רחוק עמוק איך
שרדתי שניות-דקות-שעות-ימים מפלסת דרך בין הגופות, צווחת
אוויר, בבקשה, חסד ירייה אחת בראש.
|
ווינסטון נכנס למכונית, מפשיר את אדי הלילה מעל השמשות, אוחז
בהגה ונוסע לעוד יום עבודה שגרתי. בהגיעו לעבודה מחתים את
הכרטיס ומקבל את התדפיס להיום. בעודו נוגס בסנדוויץ פסטרמה
קורא את הפרטים: ג'ורג' מילר - 12am - כסא חשמלי.
דניאל טימב
|
וביום האחרון ללימודים שנייה לפני שהתחלתי לרוץ הביתה.המורה
תפסה אותי ואמרה:"גיא אנחנו חייבים לדבר". אז ישבתי וחכיתי
שהיא תגמור לחלק את התעודות. וחשבתי מה היא רוצה ממני?מה עשיתי
הפעם?
|
עם מבט שלם וניצוץ של שלווה אפשר להתחיל לדוש בדרכי בפעולה
(ייתכן שבדרכים המועלות לעיל לא תמצא מבוקשך-אך מקוריות תמיד
מבורכת).בשלב זה האפשרויות רצות בראש-מלהב נוצצת של סכין
מושחזת היטב דרך חבל-כדור-אקדח-כביש-צוקים-בניינים-ים ועד
למדורה גדולה ומבודדת.
|
נזכרת בשדים השחורים שישבו לך על הכתף.וצווחו וצעקו.
נזכרת באורות החדים. בצורות שפגעו בך היממו אותך.בצללים.
בחושך.
|
ולא זה לא הספיק. רציתי שתראו עד כמה. אז אני שוכבת על הרצפה
חותכת שני עיגולים מדוייקים ותולשת את ארובות העיניים, לוקחת
את דבק הבניין ושופכת לתוך האוזניים ויוצאת עם מקל לטייל בארץ
ישראל.
|
מהר תסתובבי.
שהעיניים לא ייפגשו.
שתקי ותסתכלי החוצה.
אל תעני.אל תסתובבי.
אסור!
|
ואני זוכרת את אותה "ילדה" בת 12 מפוחדת.שבזמן שכל הבנות
בהפסקה מרכלות על הבנים.היא יושבת בחוץ בין השיחים ובוכה.
אותה "ילדה" בת 12 שבזמן שחברות שלה הלכו לקנין ולסרטים-היא
ישבה שם ליד המיטה בבית חולים מתפללת , בוכה, כועסת
|
אבא-עכשיו זה מתחיל באמת לכאוב.
התייתמתי.
לפני שנה לא הייתי יתומה!
זכרתי אותך....
|
עוד סיפור אהבה על זוג קצת מטורף. זוג קצת מפוקשש. סיפור עליך
ועליי תאום, תהום, רוצחי, נשימתי. סיפור על לילות בלי שינה, על
צווחת אילמות, על שתיקות רועמות, על תיעוב וחמלה וטוהר ודם,
הרבה דם.
|
היא שוכבת במיטה, הוא מעליה, מתנשף גונח.
והיא בוהה בתקרה , בוכה.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
-פרוקו... מה?
-פרוקופייב.
-אה. |
|
