|
"רק על עצמי לספר ידעתי צר עולמי כעולם נמלה" אמרה
פעם משוררת גדולה.
בגלגול הקודם הייתי רחל.
רחל המאחרת
|
בתוך האנטרקטיקה של הרגש
בתוך המדבר של הראש.
|
השפיות שוב ברחה לי
כדרכה בין חולות
|
הלכתי במדבר עשרים שנה
שש מתוכן בתוך נווה מדבר
וארבע עשרה נוספות בין חולות תאוותי.
|
משכתבת את עצמי מחדש
על דף נקי וריק מתוכן
מפרקת את ראשי לגורמים
ומכפילה כל מורכבות
בריקנות שהותרת בי
|
ביני לביני
ביני לבינו
ביני לבינם
כפותה אהבתי
|
האדם נברא
וברא לו אלוהים
שברא את האדם
שברא לו אמונה
|
מראה שבורה ומנופצת
מנותצת לרסיסים
המעיבים במשקלם הרב
על גופי הדל המשתקף בה
|
חושבת ללכת מכאן
למקום שסולחים בו
על עצם היותך
|
שבויה בין דיני שפחה
לזכויות פמיניסטיות.
|
זועמת, נוגחת
בדמעות תנין מתייפחת
כמה כואב לאבד מהות
|
שמונה מאות מעלות גם בצל
גיהנום של מספרים וחידות,
אניגמות בזויות.
|
חלל פעור בין הקירות
אני יודעת שלא
חצבו בי תהומות
של חושך
|
חלל זמן אימתני שהושכר לי
לא זכיתי בו ואף לא ביקשתי
|
היינו כאור לגויים
וכגוויות לשטן
בין הגדרות דאז
בין הגדרות היום
|
פורמת את קשרי הנפש
על כל מעצוריה הבלתי נדלים
|
היית שקטה, כה מרוחקת
מן החיים לאט נדחקת
בהית בי וחייכת דרכי
|
הדם זורם לראשונה בעורקיי
בתוך הנימים מרגישה את חיי
|
ברחתי ממך ואז ברחתי אליך
ברחתי כי פחדתי מעצמי
|
קומדיה של טעויות
או שמא
טרגדיה של הצלחות
הנם חיי?
|
היא באה בעשרים ואחת ליולי
והלכה בעשרים ושבע לינואר
|
ההרים אשר קראו לי
גבהו ורחקו
נמלאו בפריחה אביבית
כמו אותם חלומות ישנים
|
הפרחים מזמן אינם
בנופו העכור של הזמן
המצטעף לו בכנפו
|
אלוהים אמר אור
יערה אמרה חושך
|
נלחמת דרך צעידות ארוכות
ריצת אמוק פנימית
ללא גבול או פשרות.
|
כשכואב אני צוחקת
לעתים אני בוכה
כשכואב אז משתתקת
משתוקקת ומחכה.
|
לבנות אט אט
בשת ידיים איתנות
את מה שנותר ממני
את מה שנותר ממך
|
רחוק הבטת
עמוק ראית
התבונה נטעה בך
אצילות אלוהית
|
שוב תוהה על מה ולמה
העולם כל כך מוזר
לעתים שותק ולעתים זועק
בזעקתו האלימה
|
חזרתי למרות שהייתי פה כל הזמן
חזרתי מהמסע אל הכלום
|
נשמתי בנשימות זרות
אוויר מהסוג האחר
המתיש, המעוור
|
לא רוצה לדבר
אל הרוח
להשאיר חלוני פתוח
|
הנצח קוסם לי
מלגלג ובוחן
את ליבי שפועם
מדי יום
ועוד יום
|
לעולם לא אהיה
משוררת דגולה
אמרתי בעצב
לעבר דמותי במראה
|
על מדף שנותיי העלתי אבק
כבובת חרסינה ריקה
|
שני שבויים בין
השמיים לארץ
שני אנשים מטורפים
שחיים באשליה בינונית למדי.
|
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
