|
"רק על עצמי לספר ידעתי צר עולמי כעולם נמלה" אמרה
פעם משוררת גדולה.
בגלגול הקודם הייתי רחל.
רחל המאחרת
|
בתוך האנטרקטיקה של הרגש
בתוך המדבר של הראש.
|
השפיות שוב ברחה לי
כדרכה בין חולות
|
הלכתי במדבר עשרים שנה
שש מתוכן בתוך נווה מדבר
וארבע עשרה נוספות בין חולות תאוותי.
|
משכתבת את עצמי מחדש
על דף נקי וריק מתוכן
מפרקת את ראשי לגורמים
ומכפילה כל מורכבות
בריקנות שהותרת בי
|
ביני לביני
ביני לבינו
ביני לבינם
כפותה אהבתי
|
האדם נברא
וברא לו אלוהים
שברא את האדם
שברא לו אמונה
|
מראה שבורה ומנופצת
מנותצת לרסיסים
המעיבים במשקלם הרב
על גופי הדל המשתקף בה
|
חושבת ללכת מכאן
למקום שסולחים בו
על עצם היותך
|
שבויה בין דיני שפחה
לזכויות פמיניסטיות.
|
זועמת, נוגחת
בדמעות תנין מתייפחת
כמה כואב לאבד מהות
|
שמונה מאות מעלות גם בצל
גיהנום של מספרים וחידות,
אניגמות בזויות.
|
חלל פעור בין הקירות
אני יודעת שלא
חצבו בי תהומות
של חושך
|
חלל זמן אימתני שהושכר לי
לא זכיתי בו ואף לא ביקשתי
|
היינו כאור לגויים
וכגוויות לשטן
בין הגדרות דאז
בין הגדרות היום
|
פורמת את קשרי הנפש
על כל מעצוריה הבלתי נדלים
|
היית שקטה, כה מרוחקת
מן החיים לאט נדחקת
בהית בי וחייכת דרכי
|
הדם זורם לראשונה בעורקיי
בתוך הנימים מרגישה את חיי
|
ברחתי ממך ואז ברחתי אליך
ברחתי כי פחדתי מעצמי
|
קומדיה של טעויות
או שמא
טרגדיה של הצלחות
הנם חיי?
|
היא באה בעשרים ואחת ליולי
והלכה בעשרים ושבע לינואר
|
ההרים אשר קראו לי
גבהו ורחקו
נמלאו בפריחה אביבית
כמו אותם חלומות ישנים
|
הפרחים מזמן אינם
בנופו העכור של הזמן
המצטעף לו בכנפו
|
אלוהים אמר אור
יערה אמרה חושך
|
נלחמת דרך צעידות ארוכות
ריצת אמוק פנימית
ללא גבול או פשרות.
|
כשכואב אני צוחקת
לעתים אני בוכה
כשכואב אז משתתקת
משתוקקת ומחכה.
|
לבנות אט אט
בשת ידיים איתנות
את מה שנותר ממני
את מה שנותר ממך
|
רחוק הבטת
עמוק ראית
התבונה נטעה בך
אצילות אלוהית
|
שוב תוהה על מה ולמה
העולם כל כך מוזר
לעתים שותק ולעתים זועק
בזעקתו האלימה
|
חזרתי למרות שהייתי פה כל הזמן
חזרתי מהמסע אל הכלום
|
נשמתי בנשימות זרות
אוויר מהסוג האחר
המתיש, המעוור
|
לא רוצה לדבר
אל הרוח
להשאיר חלוני פתוח
|
הנצח קוסם לי
מלגלג ובוחן
את ליבי שפועם
מדי יום
ועוד יום
|
לעולם לא אהיה
משוררת דגולה
אמרתי בעצב
לעבר דמותי במראה
|
על מדף שנותיי העלתי אבק
כבובת חרסינה ריקה
|
שני שבויים בין
השמיים לארץ
שני אנשים מטורפים
שחיים באשליה בינונית למדי.
|
|
|
יש לי אישה
שאוהבת אותי,
היא רק שלי
אדיפוס |
|
