|
 166939765
יעקב סינגר נולד בשנת 1972 להורים חיילים אמריקנים
בויאטנם. מיד בתום המלחמה הם עלו לארץ ומאז מתגוררים
במושב שקט בצפון.
ללא השכלה אקדמאית או מקצוע נרכש, אלו הן יצירותיו
המפורסמות הראשונות של יעקב, אשר מבלה את רוב זמנו
"בין הבקבוק לכרית", להגדרתו.
האוסף "הבפנוכו של הבטן" מביא את סיפורו של יעקב
הנקרע בין הזכרונות מעברו הטרוף ובין ההתמודדות
היומיומית עם החיים, בה הוא מאבד לאט ובהדרגה את
אחיזתו במציאות.
מספר סיפורים נבחרים אלו משקפים לא רק את הטרגדיה
האישית של יעקב, אלא גם חושפים בפני הקורא משהו
מחייו של החרד, הבלתי מושלם, המופרע.
יש לי בבית אקדח ברטה 0.22 שהיה שייך לאבא שלי בימי הצבא.
נדמה לי שאני זוכר את אמא מנסה לירות בעצמה עם האקדח הזה, אבל
אני לא בטוח.
|
אני: "לאן אתה הולך?"
הוא: "להרוג"
אני: "אז למה אתה לבוש יפה כל כך?"
|
היא הייתה אישה רחבה, עם שיער ברונטי מאפיר שהיה אסוף ומעוך
לפקעת גדולה על ראשה. פניה היו חיוורות, ותחת עיניה היו שקעים
סגלגלים מחמת הגיל, אף שמעולם לא הייתה יפת תואר.
הילד הרים תפוח משחיר בידו הקטנה. כמה עשרות זבובונים קטנים
ניעורו משנתם והחלו חגים סביב ה
|
חברי מת בהרים.
איני יודע כמה זמן עבר או כמה פעמים כבר עברתי כאן, אך בכל פעם
שאני מסתכל בין שתי הגבעות הללו אני נזכר בו.
|
אני לא אוכל בשר מפני שאין בי שום רחמים לחיות.
אני פציפיסט מפני שסבלם של אחרים אינו נוגע לי.
אני בעד שלום בגלל שאני אלים ומקווה למלחמה.
|
|
|
גם כי ילך בגיא
צלמוות לא ירא
רע כי אתה עמדי
שבטך ומשענתך
המה ינחמוני |
|
