|
Aerial
תכתבו תגובה :)
ולפתע, מתוך גן, על נדנדה תלויה, בניגון פראי ועלום, ענתה
הקול... וקולה לא קול פחד, כי אם צחוק מזוקק, טירוף מחשבה
יצירתי, חופש שסובב את עצמו במעגלים בטוחים, לא נגמרים, מגיע
לכל מקום ומקום, ופורץ. עם אהבה.
|
קולותיהם של עשרות רגליים רצות הרעידו את האוויר. בעליהם של
הרגליים, עשרה בני נוער מהוסים, רצו במהירות לתפוס מחסה. אבל
איפה אפשר לתפוס מחסה בשדה צין? דפק...
|
אני לא מאמינה שרציתי להיות הצבע שלך
להיות הקול הפנימי שלך
להיות את
לא עוד
|
נוף השמש על העננים משתנה כל רגע.
תחשוב שפעם היה כאן ים...
מה אתה יותר אוהב, גופי מים גדולים, או הרי געש?
הרי געש, אתה עונה.
ברור שהרי געש.
|
Yeah. You said -
All those creatures
Playing golf this afternoon you see
And we just sit here and
Catch the fireflies
Reign baby, it's the last day in the world for me.
|
t's in her voice.
And even we're around
Pushing and pressing and making her off the ground
Leave,
It's your time,
|
Spell the trojan horsies
Keep the trojan horsies
swirling and
Landing. Home.
|
She used to raise her arms and call
.for all hell to come
.She is nothing now
|
כמה אפשר להחזיק את שתי הידיים ולהגיד שעדיף להתפלל לאלוהים
עכשיו
או לצלב.
|
And I know how hard it is to see yourself
But I see you, and I know
That it's only shadows that darken your life
|
אז בוא נדבר על אוקיינוסים.
בוא נדבר על הרגש שצועק ממך החוצה ושורט אותך להאמין שאתה
מישהו שאתה לא מכיר.
|
סערות, את אומרת
סערות מתרגשות עליי
לחינם
|
אמפיתאטרון צוהל של בגידה
או מלחמות שוורים
והלכלוך על הרצפה עדיין נראה לעין,
|
אז חשבתי לישון.
באמת שכאב,
עמדתי שם ואוויר קפוא לא החניק את ריאותיי
לא הרעיד את ליבי
|
בוחרת להפריד את עצמך גם לעולם פעולות.
עולם הפעולות שלך רוחש
מתחת לכל מסוויי ההבעה.
ואת חושבת על זה. כי זה מה שאת תמיד עושה.
|
ומה כל החושך, ומה כל האור
חייב להיות מישהו אחד שמבין
שיכול להסביר לי לאן זה הולך
שיכול לגרום לי להאמין
|
ואת מסתכלת עליה מבקשת אותך
מחכה שזה יסתיים
בלי דעת
שתוכלי לחזור לשקוע בתוך עצמך.
את לא צריכה עזרה בלשקוע.
|
כל שיש לך ללמוד
לעמוד על שלך
ירצד מול עינייך כמו חיזיון תעתועים.
מה יש חוץ מחזיונות תעתועים
להניח את עינייך.
|
וכל כולו של הבורא היה נתון
לכוחו הקמאי של הרצון.
|
בפעם הראשונה שדיברנו
היינו על צוק.
|
קח את נקודת מבטך וזרוק אותה
הרח את השמש ושתה את הפרחים
כי דברים שידעת שפעלו פעם
לא חייבים להיות עכשיו תקפים.
|
אבל נשארתי עיוורת כי לא יכולתי להאמין
שכשאני אתן לבנאדם להיכנס לבפנים
לא יהיה אכפת לו להרוס את מה שהוא מוצא.
|
היא נתנה לי מדבקה קטנה של טיגר.
למשך חצי יום הרגשתי כמו אחות גדולה... אני והיא, יד ביד.
.
|
מנסה לגלות את עצמך. עולם שלם משתקף אלייך
דרך אותם פני המראה.
והדרך קוראת
|
היום בו הנצח זרח
אל מול
אלפי
המומי קלסתר
|
היום הכי קצר בשנה
הגיע אלינו
אחרי שלא נשאר כלום להיאחז בו.
|
אותה צורת נוף לא מוחשית
זורמת. כאילו צוירה
ביד חופשית
שלא היה בה פחד.
|
אתה לא תראה אותי,
מתוך תקווה
שאשמור על
המרחק
בינינו
שאני כלכך שלמה איתו.
|
הגרימה שלי לאנשים לחשוב שאני
לא מובנת
הגרימה שלך לאנשים לחשוב שהם
לא מבינים אותך.
השנאה שלי אלייך שהצלחת.
|
אני רק מקווה שאת מודעת לאשלייה
ומה הטעם בלמשוך מבטים, יקירתי
את בכלא של עצמך.
|
היום
טיפסתי על גדר
רק כדי לראות את פנייך בצד השני.
|
כשכל תזוזה נדמית כבלתי נסבלת לביצוע
וכל מחשבה מאומצת גורמת לי לוותר
זה מה שנקרא
חוסר ממשות
אמיתי.
|
פרחים לחתן
הגשם נוזל בין קליפות התפוזים
|
"מה שנחשף לאוויר מתקשה", היא אומרת
ובסופו של דבר
|
נכנסתי למקומות המורדים שלי איתך
המרביצים, הכועסים, השורטים
על כל מה שאת לא מקבלת בי
על כל מה שאני לא מקבלת בך.
על כל מה שאני לא מקבלת בעצמי.
|
"אין שום דבר שתוכלי להגיד שעוד לא נאמר."
אין שום חיבוק ואין
שום עוצמה
שתוכלי להביא מעצמך
כשחברה הכי טובה של מישהו מתה.
|
שכבות של צבע
מתעבה
על חלון.
ויטראז' אטום לאור.
|
סיפור העונות
הדי מים מתגלגלים במערות האפלות
נגענו בסלעים, במטאוריטים,
שכבנו על האדמה הקרה
והיבטנו
|
להמציא את המוזיקה
להמציא את הדרך
לשבור גירסאות
ליצור גחלים
להבין לא ליפול ללכת קדימה חזק קדימה
ולתת עוד ועוד עד שיודעים
|
ולמה שלא נלך לגוש קטיף
לסקר, כמו אנשי חדשות
לעמוד מהצד,
לסגור את עצמנו באיזה בית כנסת,
|
לפעמים את מזכירה לי פרח
שמסתכל על העולם בהשתאות.
|
And tears glitter down
And gray clouds drift away
Hanging on to the beauty of the fatal state
What is left
|
אישה, קופסאות זהב
נכניס לקופסאות, אתה מראה לי
בחיזיון שירך.
קודם נבדוק...
ועומד על סולם, מתקן פנסים
מרוחקים
מדבר בשמיים
ובודק את השמש.
|
שם
(רחוק)
או קרוב בפנים
כחולים קטנים רוקדים על מרצפות מים טהורות
מדברים אליך. המוזיקה שאתה שומע נוזלת לכל כיוון
בבת אחת
ואתה
|
לאחר מכן יוצא דב הנמלים וכותב
("מי שפך חלב לתוך ורידי עיניי הלבנים?")
|
מפלסי הדרך
בבניינים מתמוטטים, עוקרים שורשי פרא
|
אתה נוזל מתוך הערפל והלאה
פנס רחוב עושה לו אור משונה.
זה לא מסתדר איתך.
רוטן למראה האור החוזר.
הוא נכבה
אתה מתערער
בשמיי הלילה החיים, מסתחרר
אל תוך אדי הפנס הדועך.
|
עולם אנשים מת
מיגדלים אוויר חדש
לא זיהום
חיות
צמחים מטפסים על מכוניות
גופות נרקבות.
|
את לעולם לא תימצאי בינות העשב הכחלחל;
המדיטציה שלך אדומה ואת לא;
כל היום בחושך.
את
תתרחקי
לא שמעת קורא
לא ראית מי רדף אחרייך
אל פינת הנזירים שלך.
|
תחשוב על זה בהקשר של זמן שנעלם.
היא צחקה במקום,
אומרת,
אני כותבת פתאום
על דברים שלא קיימים.
|
היא מחזיקה את האש בחוסר סדר
לא כי ככה צריך.
זה מכאיב לה ככה
אלא כי ככה יצא.
היא שומעת
ונוגעת
והיא מרגישה
כי ככה צריך.
|
הרים ורודים באופק
מדי יום הם מטילים על עצמם צל
ואפשר לדמיין שמאחורי כל ההתרחשות הזאת
יש ים.
|
עלי רוזמרין הופכים להיות
שערות מתפרעות ברוח
סופגות מלח-ים לתוכן.
ואני עומדת מאחורייך
לא מסוגלת להתקרב.
אתה מסתובב.
|
הניחו לי ללבוש מחוכי פלדה
שיחסמו לי את הלב.
כן, אהבת אותי. כן, לא ראית. כן, הייתי חייבת לעצור את זה.
|
פעם היה כאן ים
היום יש כאן ילדים.
|
לוינסקי אהובתי
רשימה של
דברים משמחים
|
תן לי לצייר עלייך. היום. מחר.
בוא לכאן. טייפ לא מעביר את הקול שלי
טוב כמו אוויר
|
מראה דו כיוונית
מכוסה במעטה בשר דק
כך שהיא רכה,
כך שאתה לא מרגיש שהיא שם.
|
חושבת, עדיף לשיר בשירותים מאשר להקיא בהם
גם כשהיא צוחקת איתי.
|
אמרתי לה, "שנץ."
היא אמרה, "תוכיחי."
אמרתי לה, "מעולם לא היה משהו מלבד שנץ."
היא שתקה.
|
היה היה פעם מספיק זמן, וירידי אביב היו נמשכים ימים שלמים.
|
כמה שחבל לי עכשיו
אמרת
כמה זה חבל
שלא הצלחתי לאזן בין שתי העיניים
בין שתי האונות
בין שתי הידיים
ואת נשארת בצד.
כן?
כן.
ואיפה אתה חושב שהידיים שלי היו באותו זמן?
|
סוורין, לשונו חלקלקה,
סוורין, על ברכו הכפופה,
טעם את השוט, אהבה אינה מתת-חסד,
טעם את השוט, וכעת
התחנן עבורי
|
הכוכבים אינם רצויים עוד. החניקו את כולם;
העלימו את הירח, את השמש פרקו לעולם;
הריקו את האוקיינוסים, טאטאו את המדבר;
הרי עתה, אין כל ערך בשום דבר.
|
צורה זאת, פנים אלה, קיום זה
חי כדי לחיות בעולם של זמן שמעבר
לי; הרשו לי
לוותר על חיי למען חיים אלה, לוותר על דבריי
למען הלא נאמר
|
להיות אחד, אבל לדעת שיש את הזכות המלאה להיות יותר. להיות
הרבה, להיות חצוי, להיות מנוגד, להשתנות בכל רגע. אנשים הם לא
פסל וזה פשע להפוך אותם לכאלה.
|
אז ספגטי בפשטידה ושערות ספגטי בצלחת
ורוטב לספגטי
עם סוגי עלים, ענפים ועשבים בפנים
(בסוף משתלם ללמוד ל"ס)
אז בוא נתמסטל מהעלים של הספגטי
למען תזרח עלינו השקיעה.
|
חיינו בעיירה איפשהו. היה לנו נחל ליד הבית. זה הספיק. לא נתנו
לשום אמא של שוואף להרוס לנו את המסע המתוכנן, שלא היה כל כך
מתוכנן, כמו שאמרתי. הרעיון הכללי היה שכל אחד מאיתנו ייקח את
מה שהוא צריך, וגם שמיכות כי זה כיף, ונצא להיעלם. לא ממש
רצינו לחזור.
|
אני מתעורר. אמצע הלילה ואני לא מרגיש שישנתי.
חלמתי. אבל זה לא באמת לחלום. זה כאילו לעבוד על עצמך שאתה
חולם. מן הרגשה ששלטת בכל דבר שקרה בחלום הזה. מניפולציה
עצמית כזאת.
|
חצי-בעיניים עצומות, הסולן של להקת ג'יימס, עיפרון ואקריליק על
עץ
|
אקריליק ועט (!) על קאנוואס, 20x20 ס"מ.
|
העתק של Sandro Botticelli ,The Birth Of Venus.
|
עיפרון ואקריליק על קאנוואס,
עיבודי פוטושופ
|
אל הארכיון האישי (37 יצירות מאורכבות)
|
ואז, כולם מתו,
אבל ביסורים.
-חניבעל לקטר
מסכם את
פועלו,דצמבר
1990. |
|