|
ילדה קטנה, האם לא די לך?
הרי השביל אינו נגמר, הוא ימשיך תמיד, גם אחרייך...
השביל הזה הוא הנצח, ואת לא תזכי לראות את סופו, אם כן מדוע?
|
והכי כואב לי
זה לראות אותך מבין כל הדמעות
יושבת לבד
ומדברת
עם עצמך.
|
כמו גן של ורדים
מושקה
בים של דמעות
כל העצב בעולם
אל מול מה שיכול היה להיות
|
אבל חוץ מזה, זה לא משנה לי בכלל
אני אוהב אותך אותו דבר
או אולי אפילו יותר
|
פעימה, ועוד אחת. נשימה. וכל אחת כבר יכולה להיות האחרונה,
וכל אחת יותר כבדה מהקודמת.
ואין נורא מזה, לחכות לסוף.
אך כך היה כל חיי - אז למה לא בעצם?
חושך, וכבר לא רואה כלום.
|
|
|
אל תצטרפי לרוב
המטומטם,
תהיי היחיד
החכם.
המורה לתאטרון. |
|
