[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
מעיינה


אל היוצרים המעריכים את י. מעיין
אין הרבה מה לומר עליי. אני כותבת, אני שרה, אני
אוהבת ומתאכזבת. ולפעמים אני חושבת על ליפול.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ואז ניסיתי לא לאכול בכלל, אבל הדפקטים האלה דחפו לי צינורית
לווריד, ולא באמת כעסתי עליהם. אני מפחדת למות.

בני אדם זו חיה מטומטמת. כלומר, הם חברותיים, וצריכים אחד את
השני ואת הקרבה. אבל האם אנחנו באמת שמים לב לפרטים הקטנים?
לא. מה פתאום. בסך הכל בני אדם - אי אפשר לשים לב להכל.

בפינה יש מראה. בעל הבית ראה וצחק. "לוקסוס," הוא אמר במבטא
כבד. "נרקיס מלך הביצה".
עומר רוצה לקחת את הראש שלו ולדפוק אותו בקיר, שיתפוצץ כמו
מלון בשל.


לרשימת יצירות השירה החדשות
געגוע
כשהייתי קטנה היה לך ריח של מנטה
סוכריות - קצת חריפות והרבה מתוקות

בעולם פיקטיבי
יושב לו אדם מצוייר

ואני רוצה רק עוד קצת מהדבר הזה
זה שגורם לי להרגיש מאושרת

והיא כלום, ריקה
בסך הכל עוד זונה

אשליות של גדולה ומראות של עושר
מאניה דפרסיה מטיילת בגשם

אינטרוספקטיבי
הבטחתי לא לבכות
ושיקרתי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אינטרוספקטיבי
כשאני לבד, אין שום דבר שיעצור אותי מלחשוב את הדברים הכי
קשים.

הרהור
מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני. כי הוא לא רואה.

הרהור
זאת עובדה מעניינת על כתיבה, כשיושבים מול המחשב ונותנים
לידיים פשוט להקליד, כשהמוח מדבר והידיים מקלידות, מקבלים
הרבה, אבל הרבה שטויות.
כמו בסיפורים האלה של אתגר קרת, אלה שקוראים בלי להבין באמת
אבל עדיין מהנהנים אחר כך ואומרים "וואו", "אהבתי" ו"גאונות
צרופ




העולם היה מסתדר
טוב מאוד
בלעדינו - בני
האדם.
זה אנחנו בני
האדם - שלא
יכולים
בלעדיו...


תרומה לבמה





יוצר מס' 49703. בבמה מאז 17/3/05 0:00

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לי. מעיין
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה