|
בכל פעם אני קצת יותר מבינה,
נשארתי בכיסוי וערימת בשר
כבר לא מביטים
רק בוהים ולא מחפשים
|
הגמגום שלך
מוציא אותי מדעתי
ודעתי אינה נחשבת
כשאין בינינו מבוגר אחראי.
|
ליטפתי בחושך וזלגתי
לא כי אתגעגע,
רק כי לא אתגעגע.
|
צדקת, זמזום פסטל אכן תפס תפנית
ובהקלדה אחת קשרתי שוב קשרים שלא אוכל להתיר.
אלא שכאן בספרייה הציבורית הזו,השקט אוחז בטלטלה.
מבין המדפים עיניי פנסיונרים מציצות ב
|
מתישהו תצטרך לזיין, וזה יהיה כל כך קצר וחד פעמי
אתה לא כלבלב, כמו ההוא
|
לאחרונה כל חיות הבית מתרפסות בין רגליי באמצע הרחוב.
זה קורה בעיקר בדרכי אלייך או ממך, פינת משהו תל אביבי נחשב.
כמו שלגיה, מדלגת בחמלה ביניהם ובינינו,
פרגוד קטיפה כבד,
|
מעולם לא הסכמת לקרוא את מילותיי,
של אחרים דווקא כן.
אני עסוקה כעת בקנאה ובכעס.
העיסוקים הללו מתנגשים אל מול האחרים-
|
ומי שכבר מגיע, מכיר בעל פה את הבשר
לוחץ בנקודות הידועות, ועל החדשות מוותר
שכן אני לא השתניתי עד לבלי היכר
ומכיוון שההיכרות ארוכה היא,
|
בשביל אהבה צריך להזדיין.
בשביל זוגיות צריך להזדיין.
בשביל חתונה צריך להזדיין.
בשביל ילדים צריך להזדיין.
|
על האבטיח אינך מוותר.
גם על סדר הכריות, הספרים והמצית בתא הנסתר שבתיק.
בגיל ארבעים הקיבעון מתהדק
ומעלה אבק בצדי הפנלים יחד עם שיערות חתולת הבית
|
תמיד מחזיקה בספר, למקרה שמישהו ישאל למעשיי
אך אף פעם לא קוראת.
תמיד תוחבת עיפרון ודף, למקרה שאתקף בעצבות נוראה,
אך אף פעם לא כותבת.
|
אני משקיפה על הרחוב מטה
ורואה איש זקן סוחב סלים
אני רוצה לרדת לעזור לו
ואז נזכרת
|
אשנב חלונך שלא משקיף לשום מקום,
מארח חברה לעשן הסיגריות,
לא באמת הצלחת להניא מחדרך את הריח.
תמונות ילדותך מפוזרות על רצפת העץ מחוץ לאלבום,
|
לפני כך וכך חודשים, הם גרו עוד יחד
היא הייתה הונגריה מרומניה
הוא היה פלורנטינאי מחיפה
כשעברו ליפו השאירו מאחור חתול.
|
הקארמה בניגוד לכל הציפיות, לא עשויה מפלסטלינה
|
אתמול הייתה תוכנית הומוריסטית בטלוויזיה
שידור חוזר משנות התשעים,
אז אחת שרצתה להיות מישהו
אמרה שפעם אחת היא מצצה
|
רחלי מדריכה נערות בסיכון.
אנחנו יושבות באוטובוס בקו של החרדים, כביש 443
אני שואלת אותה מה הרקע שלהן
היא בוחרת משפטים תמציתיים
ומוסיפה שבעיקרון זה עניין של כוחות פנימיים
|
החתולה יושבת על מטלטלי היחידים בעולם,
מנשירה קבוצת פלומות לבנות
|
מלטפת ונוגעת בבשר החדש כאילו נולדתי שוב בגיל שלושים וחמש,
נוסעים במורדות העיר העתיקה ללא כל מעצורים כי רציתי להתחבר
למקור היחידי שעוד נשאר חשוף אבל קהות וחלב חם מציפים וגוערים
בי להתקדם מהר אל עבר הזריחה ולהחסיר תפילה.
|
אנשים נעלמו.
זו לא הייתה תחילת הדרך,אפילו לא אמצעה.
אנשים נעלמו, והופיעו בחלומות,
לפעמים אמרו מילות תודה ולפעמים מילות אהבה.
|
הוא אומר י', מתי תהיה לך זוגיות?
|
בעקרון כששאלתי בבית הקפה השני
באם תרצה שאכתוב עליך שיר ואתה הנהנת במבוכה,
אז בעקרון, לא באמת רציתי.
כי לכתוב על בחור שיר בפגישה השנייה זה לדעת
|
באחת הפעמים שהוצאתי את הכלב
נתקלנו בספסל
|
לטל יש עכשיו חברה יפנית,
אבל היא בטח לא יודעת מה זה "אח שכול".
|
הפקק כבר כמעט והשתחרר
שבבי זיכרונות
עשר וחביתה שמנה ספוגה בשמן לידה מלפפון ועגבנייה חתוכים גס
תה עם חלב מתוק מתוק
|
יש שמות שצועקים אותם ברחוב
שיכולים לחצות אותך לשני חלקים.
|
רציתי לספר לך שאני משתדלת לקרוא כמה שיותר,
כלומר להחכים וזה אפילו לא דורש ממני מאמץ
זה פשוט קורה מעצמו.
אתך זה לא קרה מעולם, "המעצמו"
|
אם היו לי אופניים הייתי מדוושת לראות היכן הוא גר
ואומרת להתראות לפני שהוא יאמר
|
שלושה ימים התבוססתי במיטה.
מתפקדת כחולה מדומה, שום דבר לא כאב לי והכל כאב לי.
עד שביום השלישי קשרתי את הכלבה לברזלים שמחוץ לספרייה וניסיתי
למצוא ספר.
בסוף מפאת קוצר בזמן השאלתי ספר שירי הייקו של איזה מורה יפנית
מטופשת בת עשרים ושש.
אני בת עשרים ושש, ב
|
אל הארכיון האישי (64 יצירות מאורכבות)
|
|
יש לי המון מה
להגיד.
עכשיו אני רק
צריך המון מי
שיקשיב......
(אחד שיש לו מה
להגיד, ואין לו
למי להגיד) |
|
